אני עדיין מחפשת סיבות ואפשרויות ופריצות והזדמנות כדי להפסיק להרגיש ריקנות בפנים. אני לא רגילה לזה, וזה הורג אותי. אז מה אם יצרת קשר, מה רצית? מה יצא מזה? למה אני עדיין מחכה למשהו לא ריאלי שיקרה? די, אני לא מחכה יותר.
אני מכירה, רואה וקוראת כל מיני דברים על אנשים מסוימים, והכל אצלם מסתכם בסקס. בלי אהבה. פתאום אני מגלה על עצמי שאני תמימה מאוד. איכשהו חייתי בבועה בעולם האכזר הזה והכל היה נראה ורוד אצלי. שאלתי את עצמי שאלות כאלה בנליות שזה הצחיק אותי שאני חושבת על זה בכלל. איכשהו זה גורם לי להתגאות שאני חיה בעולם כמעט 26 שנה ויודעת להבדיל בין טוב לרע. מקווה שהבחירות הבאות שלי גם יהיו נכונות בחיים. אפילו ההתנהגות שלי מצחיקה אותי, אני מחפשת יותר מדי. צריכה להפסיק עם זה חחח כי תמיד זה קורה כשהכי פחות מצפים לזה, בזמן המתאים.
בקיצור, אחרי שבוע שעבר שהייתי בחופשת סמסטר קצרה במיוחד של מספר ימים בודדים, ניצלתי כל רגע ונפגשתי עם כל החברים מכל המעגלים החברתיים שיש לי . כל יום היה לי משהו ביומן. בשבוע אחרון לא היה מתוכנן משהו, ופשוט נכנסתי לדיכאון. אולי בגלל זה החוויות שלי בנסיעות באוטובוסים אלו ה-אירועים הכי מרגשים שקורים לי במהלך היום בשגרה הזו . למרות שגם לימודים זה משהו שדווקא עכשיו בסמסטר האחרון לתואר מרגש אותי. אני תופסת את האנשים שם כאנשים שאני מקווה שימשיכו ללוות אותי בחיי. המסגרת הזו מתאימה לי. פתאום אני קולטת שאני נמצאת במקום הנכון ובזמן הנכון.
השגרה שלי זה עבודה-לימודים-בית-וחוזר חלילה. בעבודה לא טוב לי, וכולם יודעים את זה. אני שקופה ורואים עלי מה אני מרגישה. בבית בסדר, אבל צריך לעשות משהו בשביל אווירה שונה. אפילו לשבת על המחשב אין לי כח ואני תקועה בטלפון עד השעות הקטנות של הלילה וקוראת מנגה(תחביב חדש נוראי).
בכל אופן, הגעתי למסקנה שצריך לשנות. צריך להעז. לעשות משהו אחד שמפחיד אותי. משהו לצפות לו במהלך השבוע. אז כבר עכשיו, לפני שהשבוע מתחיל, אני מתחילה לתכנן מה אעשה באחד הימים השבוע שיעשה לי טוב. משהו שאצפה לו ואדע שיהיה לי כיף. קראתי על זה קצת, וגיליתי שאכן הציפייה למשהו מחזקת את האדם, ונותנת תקווה גם אם זה משהו שהוא לגמרי רחוק מלהתגשם. אתם יודעים שציפייה גורמת לאושר? אז מה אם אנשים חושבים שלחייך זה לא נקרא אושר, או לשמוח בשמחת אחר זה לא אושר, או כל דבר אחר שאתם רואים כאושר ואחרים חושבים ש-$ זה אושר?. כל אחד מגדיר את זה אחרת, והכל בא מפנים. בשבילי, הציפייה הזו זה כמו עוד תחנה שבה עוצרים לרגע, ומעריכים את מה שיש. גם אם זה קטן.
למשל עכשיו, כן? יש להקה קוריאנית שעוד לא יצאה לאור. קוראים לה IKON ואני מחכה לDEBUT שלהם כבר מספר חודשים.. כל תמונה חדשה וכל עדכון עליהם נותן לי אוויר לנשימה! אני מצפה למוזיקה שלהם. קודם כל, זה מחבר בין אנשים בכל העולם. אני מתכתבת בטוויטר עם מלא אנשים וזה ממש טוב לגלות שאני לא המפגרת היחידה שאובססיבית על ילדים בני 22-18 ששרים טוב. זה מקרב גם בין חברות שלי כי זו להקה שסוףסוף נותנים להם במה לפרסם שירים שהם כותבים בעצמם. המעריצים עקבו אחרי התפתחותם המוזיקלית במהלך שנים אחרונות וזה מדהים לראות את ההתקדמות הזו שלהם. הם כותבים הכל בשירים שלהם. איך הם מתגעגעים לאמא, איך הם רודפים אחרי חלומותיהם, כמה קשה להם וכמה העולם אכזר ולא תמיד נותנים הזדמנויות לפרוח. זה מקסים ואני מעריכה את זה. טוב בינתיים תראו איך הם רוקדים! הם נותנים לי מוטיבציה להתחיל ללמוד לרקוד יותר טוב מנעל בית!
מה שרציתי להגיד, זה שעכשיו גם אתכנן לי מה אעשה השבוע. ובכלל, מחר זה היום הראשון של אביב. אני מאוהבת בעונה הזו! וגם חודש חדש מאפשר לעשות סדר במטרות ויעדים. אז אחת המטרות שלי, זה ללכת למקום חדש פעם בשבוע. ולתכנן ולצפות למשהו כיפי
יצא לי גם לקרוא הרבה בבלוגים של אנשים שפעילים עכשיו פה, בישראבלוג. במהלך 10 שנים לא מעט דברים השתנו, אך גם הרבה דברים נותרו כפי שהם.
אנשים בכל הגילאים כותבים על הכל. הרבה אנשים כותבים על הדברים הרעים שקורים להם, הרבה כותבים על אכזבות וכשלונות, הרבה אנשים פה בדיכאון, כי זה מה שהם בוחרים להראות לנו הקוראים. הרבה כותבים על משקל ואוכל אוכל אוכל, וזה עצוב לי.. שאנשים לא מקבלים את עצמם כמו שהם.הרבה אנשים פה חושפים את עצמם כל כך שגם אם נעבור ברחוב, נזהה אותם ונדע עליהם דברים שהם שכחו שכתבו.
המון אנשים כאן מוכשרים בטירוף, הכתיבה שלהם מדהימה, ואומנותית. זה מדהים כמה כח יש למילים. אני באמת מעריצה אותם ואת היכולות שלהם להביע רגש באמצעות משפטים. לפעמים אפילו מספר מילים מצומצם- שיר, הייקו. האנשים כאן איכותיים. וגם, מעבירים רגש בעזרת מוזיקה. אני ממש אוהבת פוסטים של אנשים שכותבים מגילה, ואז אומרים- תקראו כשהשיר X מתנגן ברקע. זה מעצים! באיזשהו בלוג, נחשפתי לOST מדהים של איזה אנימה יפנית שאפילו לא ראיתי, אבל השיר הזה מלווה אותי כבר מספר שבועות ועושה לי טוב. שמחה שחזרתי לכאן. אמשיך לכתוב עוד.
בזמן שחיפשתי איזה שיר לשים כאן שיתאר את האווירה של הפוסט הזה, נזכרתי בילדות. אני אוהבת את הOST של משחקי FINAL FANTASY. את כולם. חרשתי על כל הגרסאות ויש שם מוזיקה מדהימה!!! ליוותה אותי המון בתקופת הלימודים והצבא. משם הגעתי גם ליפן ונחשפתי לראשונה לשפה זרה ומוזרה. בחיים לא שיחקתי במשחקים האלה אבל המוזיקה...הפסנתר, הליווי, הכוונה להעצים. כל כך עובד!
מה עושים במצב שיש כל כך הרבה דברים לספר, ואין למי?
הציפייה הזו למשהו לא מציאותי משגעת אותי.
מצד אחד, אני מאמינה שהכל אפשרי בחיים, ואני יכולה לחלום עד מחר על מציאות שהייתה יכולה להיות אחרת, אבל אז אני מבינה שאני עדיין תקועה בעבר.
אפילו בחלומות שלי מופיעות דמויות שפחדתי להיזכר בהן ובתכונות שלהן. היום אני כבר לא חושבת עליהן, אז למה אני עדיין חולמת חלומות שמופיעות הדמויות האלה?
למה לעזאזל אני עדיין מצפה שמשהו יקרה?? הרי זה לא מהלך חכם. במיוחד כשהאסטרטגיה של השחקנים לא ברורה לי. ואני לא בחורה שמשחקת משחקים עם לבבות. ואני לא יודעת איך אני אמורה להתנהג?..
איך נפתרים מהמחשבות על עבר ומסתכלים רק קדימה? אני משתגעת כבר.
.WHAT IF"S JUST DON'T WORK HERE"
היום אני ב"חופשת סמסטר" של מספר ימים. אין מצב שאני אתן לזה לעבור בלי שאנצל את השבוע עד הסוף. כל יום קבעתי לעצמי משהו לעשות. זה כיף לראות שהיומן שלי מלא באירועים שאני מצפה להם במהלך כל השבוע. אני משתדלת להעסיק את עצמי כך שלא אחשוב על דברים מיותרים.
החברים שלי נהדרים, עושים אותי שמחה וגורמים לי לחייך .
היום למשל נפגשתי עם חברה והלכנו לאכול גלידה ^^
נסעתי היום באוטובוס בבוקר וראיתי זוג שעמד הרבה זמן והוא כל הזמן חיבק אותה, ואז התפנה מקום אחד אז במקום שהוא יתן לה לשבת, הוא התיישב. וחשבתי לעצמי- Really now. אני היחידה בעולם שחושבת שזה לא בסדר? ואז הסתובבתי ואחרי כמה שניות שוב הסתכלתי עליהם, ואז קלטתי שהוא התיישב ואז הושיב אותה על ברכיו והם ישבו מחובקים באוטובוס על מושב אחד! איזה חמוד זה ו
יש ימים שהנסיעות הארוכות שלי פשוט עושות לי טוב. אני מספיקה לעשות כל כך הרבה דברים. גם לבדוק מיילים, טוויטר, הודעות, חדשות, מזג אוויר, מוזיקה איכותית, מילים לשירים ותרגום לאנגלית (מקוריאנית), בודקת יוטוב ואז אחרי שהתמקמתי לי בכיסא אני מתחילה לצפות בסדרות שלי. איזה כיף זה! קודם כל, לא רק אני נהנית אלא גם הסובבים אותי. הרבה פעמים אני מוצאת זוג עיניים נוסף שמציץ במסך של הטלפון שלי, כולם סקרנים לראות ממה לעזאזל אני מתלהבת כל כך.." ומי הסינים האלה? אוי תראו הם צועקים שם משהו, אוי! התנשקו, פששש איזה בגדים יפים הם לובשים. אז למה את רואה את זה? מה, זה דרום קוריאה או צפון קוריאה?" אבל לי אכפת רק מהעובדה שאני לא מבזבזת זמן לשווא. אני אפילו נהנית מזה ולומדת על הדרך את השפה.
בכלל כל נושא הנסיעות זה משהו שכבר נהיה חלק משגרת יומי.
פעם פחדתי מאוטובוסים.. בגלל הפיגועים. למדתי לחשוד בכולם ולבדוק מתחת לכיסאות אם יש תיקים או חפצים שלא מתאימים לי. עצוב קצת שזה מה שהונחל בתרבות, אבל אני בטוחה שאני לא היחידה..מרגיע אותי קצת כשאני רואה נהג מחייך, אז אני תמיד מאחלת להם יום טוב או בוקר טוב.
מצד שני, יש את הנסיעות האלה של מלא מלא גברים חתיכים שנוסעים באוטובוס אחד, ואני לא יודעת במי לבהות קודם! ואז אני מתחילה לבנות לעצמי אסטרגיות איך להסתכל על מי מתי ומתי אני עולה לאוטובוס כדי שבפעם הבאה גם אסע עם האנשים היפים האלה. חחחח
ויש גם את התופעה הזו ששמתי לב אליה באוטובוס, במיוחד בקו 1 של דן. הגברים מספיק אמיצים בשביל להתחיל עם בחורה, וכך הם מעבירים את הנסיעה, מחליפים טלפונים וממשיכים לדרכם. איזה קטע אף פעם לא חשבתי על זה כמקום למפגש גורלי שכזה. זה מקסים בעיני!
איך גיליתי את זה? הייתי באמצע פרק ממש מצחיק וישבתי באוטובוס ופשוט נקרעתי עם עצמי אז חייכתי כל הדרך בעודי בוהה בטלפון-טלוויזיה-שלי, ואז כשאני צריכה כבר לצאת ,לחצתי לי על פעמון וקמתי מהכיסא. פתאום באמצע שום מקום צץ בחור ואומר לי "את ממש יפה, אפשר להכיר אותך?"
ברור שזה מחמיא, אבל אז האוטובוס עצר ונאלצתי לרדת ממנו כדי להמשיך לעבודה... Well, אמרתי לו שאם זה נועד לקרות אז הוא יראה אותי שוב ושימהר להתחיל לדבר להבא ..חחח
ויום אחר ראיתי בחורה שפשוט חייכה בלי סוף בזמן שמבטה התביית על אחד הבחורים שנרדם באוטובוס, אבל אז במקרה התפנה מקום לידו והיא התישבה. העירה אותו, והם התחילו לדבר!! לא יודעת איך נגמר הסיפור, כי שוב הגעתי לנקודת יעד והמשכתי לדרכי. אבל קו 1 מאוד כיפי, ללא ספק.
והכי הצחיק אותי היום הילדון שנסע איתי באוטובוס. יש לו אוזניות גדולות, טלפון והרבה כוח רצון. הוא בערך בן 10. AND HE WAS RAPPING !! ממש בקול רם ובאנגלית שבורה אבל יצא לו נהדר! הסובבים לא הבינו בהתחלה מאיפה נובעים הצלילים אבל אז ראו את הילד הזה והוא שר עם רגש בלי בושה! עד שאיזו קצינה הסתובבה אליו במבט מאיים אז הוא הפסיק. לי זה ממש לא הפריע, וזה גרם לי לחייך! כי סוףסוף לא שומעים מזרחית בFULL VOLUME אלא קול נינוח של ילד ששר על משהו שאני בספק אם הוא בעצמו מבין...
אז חייכתי והקשבתי לו כי הוא שוב התחיל לשיר ואז אמרתי לו " אתה שר מעולה, כל הכבוד!!" הוא הוריד את האוזניות, אמר "תודה" ואז הסתכל על בחור שישב לידו, נראה בערך בן גילי שנדמה היה כי הוא עסוק בקריאת הספר שבידיו. אז הוא פונה אליו ואומר לו "שלא תבין לא נכון, כל הזמן אומרים לי כל הכבוד" חחחח בשלב הזה כבר פרצנו בצחוק כולנו.
אני מרגישה את הלבד הזה בכל מקום, יש לי עומס בלימודים, בעיות בעבודה, בעיות במשפחה ואני עדיין החלטתי למצוא את הזמן הזה ולכתוב כאן.
הגעתי למסקנה שאם אני לא אכתוב את כל מה שאני רוצה, זה ימשיך להסתובב לי בראש בלי מטרה ויכולת לצאת החוצה ולא יתן לי ללמוד למבחנים בשקט. אז אני שולחת מחשבות לעולם. מי יודע, אולי זה יעזור :)
אני רוצה רכב
טוב זו לא בקשה גדולה , ואני יודעת שאני אשיג את זה עוד מעט. אבל איזה כיף זה כשיש לך רכב. אתה לא תלוי בנסיבות של יום שבת, או 8 קווי אוטובוסים שונים עם מספר דומים שיכולים לבלבל אותך ואת הסובבים אותך לאן כל קו מגיע. אני רוצה לגרום להורים שלי לצאת מהבית. רוצה להסיע אותם למשתלה, רוצה להראות לאבא ואמא את המקומות שלא ידעו שנמצאים בארץ ישראל. רוצה ללכת לבית קפה או להסיע חברה . רוצה לעשות מלא דברים ולצאת מהבית כשאני רוצה! סוףסוף אפסיק להיות תלויה באחרים!! איזה אושר!
אני רוצה לצאת מהבית יותר. הרבה פעמים בגלל ההתעסקות עם הנסיעות, אני מוותרת על הרבה ערבים איכותיים עם חברים.. כי כולם גרים אי שם ברחבי הארץ או צפון תל אביב ואני למרות שאני גרה באותה עיר, יקח לי פי 3 זמן מתושב ירושלים להגיע לתל אביב לנקודת היעד. אני רוצה להרגיש מה זה חופש בחירה. איך זה מרגיש לא להיות תלויה באף אחד ולנסוע לאן שאני בוחרת מתי שאני בוחרת! בטח הרגשה מדהימה. אני רוצה לשים את השירים האהובים עלי בפלייליסט ולנסוע ברוגע . רוצה שכל מי שיסע לידי יאהב את השירים שאני שמה, וירגיש טוב כשנוסע ברכב שלי , איתי. רוצה רכב קטן אך כזה שמספיק לכל המשפחה. רוצה גם חנייה מסודרת שתהיה רק שלי.
אני רוצה עבודה
אני רוצה עבודה, כזו שאתעורר מוקדם בבוקר מהרגיל רק כי אני מתרגשת לקראת יום מדהים שיהיה לי כשאגיע לעבודה. אני רוצה לעבוד במקום עבודה עם כ200 איש, הייטק כזה. עם מטבח ענקי שלא יגביל אותי או אחרים בזמני הפסקות. רוצה לעבוד בבניין גבוה ומשרדים מעוצבים יפה. התפקיד שלי יהיה משהו שקשור לניהול או למערכות מידע. רוצה שיהיה לי משרד עם אנשים טובים. אני רוצה שיעריכו אותי בהתאם ליכולות שלי. כי אני יודעת שאני שווה את ההשקעה, ואני מקצועית. I'm a pro. בכל תחום שאני בוחרת לעשות בעבודה, אני מוכיחהה לעצמי וגם לאחרים שאני מסוגלת ליותר.
אני רוצה בוס שיראה את זה ויגבה אותי. אני רוצה עבודה עם טיסות פעם בחצי שנה. אפשר לקוריאה בסדר, שכנעתם אותי .
רוצה שיקשיבו להצעות ייעול שלי, כי תמיד יש לי הרבה מוטיבציה לשפר. רוצה להיות נוכחת בישיבות חשובות של החברה, ואהיה הגורם המשפיע שם. רוצה שיהיו הפתעות נעימות בעבודה. ערב חברה פה, יום כיף שם, טיול של כל החברה לחו"ל - עם בני זוג, איזה כיף! רוצה לראות בבנק סכום חודשי של 10K בתור התחלה. זה סכום שירגיע אותי ככה, אחרי שנה העלאה בשכר, בונוס שמן על התמדה ויעילות. אני רוצה להגיע לעבודה לא בשביל להרוויח כסף, אלא בשביל להנות. האווירה גם מאוד חשובה לי. אני רוצה לאהוב את מה שאני עושה, ולא לעבוד הרבה שעות. אני מאמינה שאפשר לעבוד ולהנות. אני לא נולדתי עם מחשבה בראש שרק אם עובדים קשה כל החיים, אז נשיג משהו בחיים. לא.
אני מאמינה שאם אני עובדת טוב אז מגיעה לי על זה הערכה. זה לא שייך למספר שעות שאבלה בעבודה כשאחרים יחסרו. כי אני רוצה חיים מלאים גם מעבר לעבודה. רוצה להיות מוערכת על איכות ולא על כמות.
אני רוצה משפחה
אני כבר הגעתי לשלב, שאני מוכנה לבנות משפחה משלי. אני רוצה משפחה ורוצה ילדים. אני רוצה גבר שיקבל אותי בכל תנאי ויעשה בשבילי הכל, ואני למענו. גבר שיקבל את כל התחביבים ההזוים שלי ויתמוך בחלומות שלי. אני רוצה גבר אמיתי. כזה גבר שאני לא אצטרך להשתנות לבקשתו אלא רק מרצוני. כזה גבר שיתמוך בי לא רק כשקל וכיף.רוצה להתאהב בו כל פעם מחדש וגם הוא. שימצא בי עוד תכונות שהוא אוהב .אני רוצה כזה גבר עם לב רחב שיכול להכיל את האהבה הגדולה שלו אלי ולעולם. גבר אופטימי. גבר שיראה את המשפחה הזו שלו כמספר אחת בחייו ושתהיה יותר חשובה מכל דבר אחר בעולם. שיבחר בי כאישתו בשביל לגדול, להתבגר ולהזדקן ביחד. כן כן אני התמימה שרוצה להתחתן פעם אחת ולהיות מאושרת לתמיד. כי בעיני אהבה מנצחת הכל. ואני עדיין מאמינה בה. ואין דבר כזה שיש "סיטואציות מסוימות ואהבה לא תמיד מנצחת". אני רוצה שסבתא שלי ושני הוריי יהיו בחתונה שלי. זה בכלל לא מובן מאליו ואני מתפללת שאני אספיק כל עוד כולם בריאים.
אני רוצה שההורים שלו יאהבו אותי ויקבלו אותי באהבה כמו שאני. שלא יחליטו החלטות בשבילנו. אנחנו הזוג ואנחנו ההורים. הסבים יכולים לפנק נכדים זה בסדר אבל חשוב שהכל יהיה במידה נכונה. אחרת הילדים מפסיקים להעריך את הדברים הקטנים בחיים. וזה משהו חשוב לשים דגש עליו בעיני.
אני רוצה לפחות 3 ילדים שירוצו ויקפצו בכל מקום, שאלך לישון עייפה אך מרוצה. שהגבר שלי יהיה אב הכי טוב לילדיו. שישמח בשמחתם, שיעריך את הרגעים הקטנים בחיים איתי ועם ילדינו. שידע גם למצוא זמן לזוגיות. אני רוצה זוגיות. אני רוצה לצאת לדייטים רומנטיים גם כשאין זמן. כי זמן הוא רק תירוץ. שיהיה איתי גם כשיהיה לי קשה, שלא ארגיש בודדה. שיראה ויגיש אהבה בזרועות פתוחות. רוצה פעילות לכל סופ"ש בין אם זה טיול או סתם ערב כיף בבית. אני רוצה שיאהב בעלי חיים ושיהיה לנו גם כלב וגם חתול שמסתדרים ביחד. אני רוצה כבר משפחה..ואני לא מאלה שמושפעות מכל החברות שכבר התחתנו . זה לא מעניין אותי מה יש לאחרים, וזמן הוא לא פונקציה פה. נכון שהיו לי תכנונים אחרים לעתיד שהתנפצו, אבל אני שורדת. ועדיין מאמינה, שאהבה קיימת. ואם משהו נועד לקרות, הוא יקרה.
אני רוצה בית
אני רוצה בית משלי. יותר נכון בית שהוא דירה משלי. כזה שלא אדאג אם אני עובדת X שעות בחודש, אז כמה אצטרך לשלם למשכנתא עכשיו. כזה בית שלא אצטרך לדאוג אם יפרצו אליו. כזה בית גדול, ומצד שני קומפקטי וחם. אני רוצה בית חם. כזה בית שבכל פינה תהיה נוכחות משלה. רוצה שכל המשפחה תהיה מאוחדת בארוחות ולכן יהיה לי שולחן אוכל גדול. רוצה סלון מדהים וחדרי שינה נוחים. רוצה מרפסת כזו שאוכל לגדל בה עציצים ותבלינים. אני כל כך אוהבת ריח של אדמה.. זה נותן לי מוטיבציה לשתול ולהתעסק עם כל הפרחייה נותן לי אנרגיות חיוביות.
אני רוצה שהחברים שלי יבואו אלי מתי שהם רוצים. שירגישו הם שהם נמצאים בבית. שנחיה בשמחה ושלווה ונשמור על קשר לאורך הרבה שנים. ושתמיד יהיה הרבה אוכל במקרר ולא יחסר ואני אהיה יצירתית כדי להכין אוכל טעים תוך זמן קצר כדי להאכיל את כולם! אני רוצה בית שכולם ירצו להיות ולשהות בו כמה שיותר זמן. שישרה אווירה כיפית וחום ואהבה.
אלה השאיפות שלי כיום.
השאיפה הכי גדולה שלי עכשיו, זה למצוא בן זוג לחיים. ושאני לא אצטרך לחפש הרבה ולנשק הרבה צפרדעים עד שאמצא את הנסיך האחד שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
. כל יום היה לי משהו ביומן. בשבוע אחרון לא היה מתוכנן משהו, ופשוט נכנסתי לדיכאון. אולי בגלל זה החוויות שלי בנסיעות באוטובוסים אלו ה-אירועים הכי מרגשים שקורים לי במהלך היום בשגרה הזו 
. למרות שגם לימודים זה משהו שדווקא עכשיו בסמסטר האחרון לתואר מרגש אותי. אני תופסת את האנשים שם כאנשים שאני מקווה שימשיכו ללוות אותי בחיי. המסגרת הזו מתאימה לי. פתאום אני קולטת שאני נמצאת במקום הנכון ובזמן הנכון.
השגרה שלי זה עבודה-לימודים-בית-וחוזר חלילה. בעבודה לא טוב לי, וכולם יודעים את זה.
אני שקופה ורואים עלי מה אני מרגישה. בבית בסדר, אבל צריך לעשות משהו בשביל אווירה שונה. אפילו לשבת על המחשב אין לי כח ואני תקועה בטלפון עד השעות הקטנות של הלילה וקוראת מנגה(תחביב חדש נוראי).
.
איזה חמוד זה 
ו
ושימהר להתחיל לדבר להבא ..חחח
עד שאיזו קצינה הסתובבה אליו במבט מאיים אז הוא הפסיק. לי זה ממש לא הפריע, וזה גרם לי לחייך! כי סוףסוף לא שומעים מזרחית בFULL VOLUME אלא קול נינוח של ילד ששר על משהו שאני בספק אם הוא בעצמו מבין...
כינוי: