RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2007
Some family
משפחה
[החלק הפסימי של הפוסט]
תמיד קשה איתם.
אני אחות גדולה,חרא של תפקיד במשפחה שלי.
כל כך הרבה אחריות,כל כך הרבה עצבים וכעסים בלתי מובנים ויאוש בלתי נסבל בבית.
הבעיה בלהיות אחות גדולה,שכשיש עוד אחים,הם מחונכים אחרת מהראשון. לעיתים זה לטובה,אך במקרה שלי- פינוק מיותר.
אותי גידלו לפי ספרים,אמא מתגאה שקראה הכל והתאימה את עצמה לפי המדריכים
ולפי העצות שנכתבו בספרים,גדלתי לבנאדם עם ראש על הכתפיים. ההורים היו
קשוחים איתי,והייתי אנרגטית וגדלתי באווירה טובה ושמחה.
אחות שלי לעומת זאת,גדלה בצורה שונה. אולי בגלל השינוי הגדול בחיים שלנו
כשהחלפנו מקום מגורים כה דרסטי,אולי שבגלל ההורים תמיד ריחמו עליה והרחיקו
אותה מצרות. היא לא היתה בריאה בילדותה. תמיד פחדנו שיקרה לה משהו. לא סתם
שברה 3 פעמים את היד. היא חונכה אחרת,בעולם אחר,עם תנאים אחרים.
קשה לי להגיד אם התנאים טובים יותר או לא,אבל היא גדלה לבת 14 עם דעות עצבניות משלה,והרצון לעצמאות בגיל צעיר למדי.
כמובן שהחינוך הבסיסי נעשה בגילאים 3-8. זה מוכח פסיכולוגית. אבל גם בגיל 14 מנסים לעצב את האופי של הבנאדם,שיודע רק למרוד.
אמא,היא כבר ויתרה. איתי היא הייתה קשוחה,צעקה עלי כמו שצריך,העמידה אותי
בפינה כעונש ואמרה לי להגיד סליחה;
ולהסביר למה טעיתי. אבל איתה,איתה היא
לא קשוחה. האחות כבר לא מקשיבה לאמא. ולאמא אסור להתעצבן,זה לא בריא. לאף
אחד.
והיא טוענת שאני מתערבת לה בחיים...
למרות שלפעמים האחות מפתיעה אותנו. היום ניקתה את הבית..משהו נדיר ביותר.
השבוע
[ועכשיו אעבור לפרטים יותר אופטימיים.]
השבוע הספקתי כל כך הרבה דברים,אני לא מאמינה ששרדתי את זה.
מגן בחיבור,מגן באנגלית בע"פ,בגרות בספורט,בגרות באנגלית בע"פ.
ואני עדיין חיה!
אז אתחיל לפרט כי זה חשוב לי.
מגן בחיבור
זה אחד המבחנים היותר מלמדים שעשיתי. למדתי הרבה על עצמי בזמן שכתבתי אותו.
לא אכפת לי אם אקבל ציון ממוצע או פחות מזה,העיקר שגיליתי דברים על עצמי.
במגן בחיבור יש שישה נושאים,עליך לכתוב על נושא ספציפי אחד.
אז היה שם התעללות בבע"ח,הכנה לחיים בלימודים,תקשורת ופולטיקה,אמירת חז"ל ועוד משהו.
אני בחרתי מנהיגים ומנהיגות.
נתנו מאמר קצר ומשם הייתי צריכה להוציא מידע ודוגמאות.
והיה צריך להסביר על תכונותיו של המנהיג ועל סוד כוחו.
יצאו לי כמעט 4 דפים.
פעם ראשונה בחיים שלי כתבתי מרצוני החופשי,על נושא שמשום מה מצאתי הזדהות בו.
ובמהלך הכתיבה,הבנתי...שאני רוצה להיות מנהיגה.
ז"א מהכתיבה שלי,קלטתי שמה שאני כותבת זה בעצם תכונות שלי.
כן כן,מאוד נרקסיסטי מצידי לכתוב את זה,
אבל אני רוצה את התפקיד הזה בחיים שלי.
אני יודעת להנהיג,אני יודעת להשפיע,אני טובה בלשכנע,
ואולי גם לי יש קסם אישי שתמיד חשקתי בו ולא הרגשתי שהיה לי.(עכשיו זה שונה)
בקיצור,אני רוצה תפקיד בחיים,משהו בעבודה,עם מנהיגות. מתאים לי.
יצאתי מהמגן בהרגשה כזו טובה,מן שאיפה חדשה נפתחה לה,מן עוד פתח לשינוי.
בגרות בספורט
חבל מאוד שאכלתי לפני שיצאתי מהבית. רצתי 1500 עם תוצאה הכי גרועה שלי בכל שנות הלימודים שלי.
לא הקאתי,אבל הגעתי איפשהו במקומות אחרונים.
חוץ מריצה הייתה קפיצה- אני גאה בעצמי,תוצאה הכי טובה שלי מאז ומתמיד בקפיצה מהמקום. [הרבה יותר מהגובה שלי! D:]
היה גם תליית און,אני תמיד טובה בזה. 1.33 להתלות על מדרגה ויש לי מאה.
כמובן שעשיתי כבר 2 דק' ויותר,פשוט חבל להתאמץ כשהיו עוד מבחנים.בסוף היום
הייתי מורעבת ועייפה. אבל שמחה שעברתי את כל המבחנים האלה.
אני לא איזה פדלאה שלא אוהבת ספורט,להפך. אני אוהבת את זה, אני אוהבת לרוץ
,לקפוץ, אוהבת לשחק עם כדור ולשמור על הכושר האישי שלי. אז הבגרות הזו לא
הייתה קשה מדי בשבילי.
ויום למחרת כמובן היה לי קשה כי הכל היה תפוס,חחח אבל הורגלתי לזה. אז זה בסדר.
אנגלית בעל פה
טוב זה היה דבר הכי פשוט שעשיתי. מורה שלי לאנגלית בחנה אותי במגן,בלי בעיות סיפרתי לה כל מה שבא לי.
עם הבוחן בבגרות היה אחרת. אני חושבת שהוא החזיק אותי איזה רבע שעה או יותר ודיבר איתי וחפר לי ונתן לי לדבר חופשי.
מצד אחד זה מצוין שאני יכולה להביע את עצמי באנגלית ולספר לו כל מה שיש לי
בראש ועל הפרויקט שעשיתי וכאלה,אבל זה הופך ללא נחמד כשאני יודעת שהוא
בוחן שלי ושאני צריכה לקבל ציון על זה ושהוא צריך לבחון עוד אנשים ואני
סתם מעכבת אותם. קיצר היה חביב סה"כ אבל הבוחנים האלה יודעים איך לשאול את
השאלות ההכי לא קשורות ולציין פרטים מיותרים מהחיים שלהם. נו טוב,גם את זה
עברתי היום. וטוב שכך.
אופי
מטבעי אני בנאדם מאוד עצבני, אומנם למדתי להתאפק ולשמור כעס ועצבים ולשלוט בזה,אבל כשהפתיל נגמר אני מתעצבנת..
ורציני,אף אחד מכם לא רוצה לראות אותי עצבנית.
אני רועדת מרוב העצבים,העיניים שלי בוערות,אפילו הנחיריים מתנפחות לי כשאני כועסת.חח והכי חשוב,אני מסוגלת להכל.
היום הבהרתי לעצמי ולאחרים שאם אני רוצה משהו,אני אשיג את זה. גם אם זה לאחר עיצבון חזק פנימי ורוגע בו זמנית.
אני אוהבת את העובדה שאני יכולה לשלוט על היצרים האלה שלי. כשאני כועסת אני מסוגלת להדחיק את זה,ואפילו לשכוח מזה.
בגלל זה אני סלחנית לרוב.
אבל כשאני רוצה משהו,אני אשיג את זה. גם אם יהיו לי כל מיני "הצעות מפתות"
של הנחות בחיים שהאנשים המטומטמים האלה יציעו לי. אני רוצה לסגור קו טלפון
אז הוא יסגר.
אהבתי את העובדה שהבהרתי גם להם מה בדיוק אני רוצה שיהיה,ושיהיה כך ולא אחרת.
יצאתי מרוצה מהיום [: ושכחתי שכעסתי.
הפסח הזה נראה כל כך רחוק,
אבל אני יודעת שהוא כבר כאן,
אני גם יודעת שהוא יעבור לי ואני לא אשים לב.
ולא תהיה לי חופשה.
כי רק נלמד ותגבורים ומבחנים וכאלה.
ואני צריכה חופשה.
3 ימים. מספיק לי, אולי מתישהו.
Being myself among strangers :)
I like! ^_^
| |
March 14th
יום גרוע
שלשום היה לי אחד כזה.מהרגע שהתעוררתי ידעתי שמשהו לא ילך לי כמו שארצה. חלמתי חלום מוזר וזכרתי חלק ממנו והתעוררתי בהרגשה של גועל,מעצמי בעיקר.כשנוסעים באוטובוס ויש איזה חצי שעה לעצמך,אתה מתחיל לחשוב על כל מיני דברים. לפעמים אלו הם דברים הכי סותרים שיש,ולפעמים דווקא יש להם בסיס ומשמעות.ואז חשבתי על כל מיני דרכים איך להפוך את היום הזה ליותר טוב,והנחתי שהדבר הכי טוב יהיה פשוט לבוא הביתה להרדם. תמיד עוזר להרדם,משלימים שעות שינה וגם נחים מכל היום הזה..
אבל כשהתעוררתי,גם כאב לי הצוואר,גם התעצבנתי על בני המשפחה,גם לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,ופשוט לא היה לי כיף \:
ואז אמרו לי שהיום הזה יעבור ושמחר יבוא יום חדש שיהיה יותר טוב .והוא לא איחר ובא.
רצון
אני לא יודעת למה,אבל יש לי רצון מסוים שקשה לי להביע במילים.למעשה אני אפילו לא מבינה מהו.
משהו יושב בי ואומר "רוצה רוצה רוצה...חושקת" ואני לא יודעת מה.אוכל?חוויה?הפתעה?חידוש?מילים?.. אבל אני אוהבת את העובדה שאני כנה,כשמשהו מפריע לי אני אומרת,כשאני רוצה אני אומרת,כשאני צריכה אני מבקשת,וגם עכשיו אני אומרת,אפשר להגיד שמצהירה,שאני רוצה משהו. נשאר לגלות מה.
מוזיקה
אני חלק מהאנשים האלה שלא מורידים מוזיקה. נשמע מוזר אבל אמיתי. נכון,קצת חסר לי כל הקאזה ואימיול,אבל אני שורדת. אני חיה באמונה שזה פחות וירוסים ועומס על המחשב. אומנם המחשב מאט לי וזז כמו צב,אבל עדיין טוב לי ככה, חחח.
עוד סיבה מצוינת ללמה אני שומעת מוזיקה אונליין,זה כי אני אוהבת לגוון,משעמם לי לשמוע אותה מוזיקה,אני לא אוהבת להתרגל לשירים ולשמוע אותם בלופים ימים ושבועות. נכון,יש שירים ואומנים שחשוב לי לחרוש על המילים והלחן אבל לא יותר מזה,ההתלהבות יורדת ויש צורך בגיוון. אולי אני רוצה לשמוע מוזיקה טובה ואיכותית..אולי.
אז היו לי שני אתרים מצוינים למוזיקת אונליין,חוקי לגמרי למי שחשוב לו,ונהניתי מכל רגע. היו.
עכשיו הם תחת תחזוקה/שינוי משמעותי בעיצוב אתר ונדאג לשלוח לכם אימיילים כשהאתרים יעלו שוב. בולשיט.
עכשיו אין לי מוזיקה,ואני מוטרפת מהמחשבה הזו. השירים שיש לי במחשב לא מעניינים אותי.רובם אני מכירה בעל פה וזה מבאס אותי לשמוע ישן. יש שירים של תקופות שכבר לא כיף לי להסתכל על שם של שיר.
אני צריכה מוזיקה :(
גשמים אני לא יודעת עד כמה זה מהנה אנשים ללכת באמצע הרחוב בלי מטריה או מעיל באביב(!) בגשם חזק המלווה עם ברד,אבל אני לא אוהבת את זה. עם הכבוד הראוי לחורף יש לציין כי הגיע מאוחר למדי ועבר מהר למדי,אבל טרם חלף \:
זה מעצבן אותי ללבוש 35 שכבות בגדים ואז להתפשט כשמגיעים לביצפר ואז להבין שבעצם התקררתי כי האוזניים שלי קפאו.
והרוחות האלה,רק לפני פחות מחודש חליתי,לא רוצה עוד. אני רוצה שמש,רוצה בגדים קצרים,רוצה חצאיות,רוצה להשחרר,להתפרע,להפתח לעצמי,להפתיע את עצמי,להכיר את עצמי! רוצה קיץ :(
לחץ
ממחר מתחילה תקופת הלחץ. אני חוששת
מאוד מהתקופה הזו כי אני יודעת שיבוא רגע המשבר מתישהו.. אני יודעת שאת
רוב הדרך כבר עברתי ושהסוף כבר כאן...אבל לא רואים סוף למבחנים ולבגרויות
הקרבות והעוברות.
שמתי לב שאת כיתה יב התחלתי בהרגשה של סוף שנה- כמו שאר הכיתה שלי. עושים בעיות,משתגעים,לוקחים הכל בקלות.
בהתחלה התעצבנתי על זה ולא הבנתי מה הבעיות שלהם ולמה הם כאלה מבסוטים
מעצמם,אבל עם הזמן קלטתי שאפשר לחפף והכל יהיה בסדר! ז"א לא מבחינה
לימודית כן?..אבל להרשות לעצמי לצחוק על דברים שלא העזתי זה כיף. כשזה
קבוצתי זה עוד יותר מצחיק. אבל עוד שבוע פסח! ואז הלחץ האחרון בא..אני לא
יודעת איך להתכונן לזה,אבל כרגע אני נחרדת רק לחשוב על זה.
בגרות בכימיה,מבחן במתמטיקה,מגן בחיבור,מגן באנגלית בע"פ,בגרות
בספורט,בגרות באנגלית בע"פ. וכל זה עד יום רביעי הבא :) אני סופרמן או לא?
D: אבל נעבור גם את זה.
 בקיצור,פוסט זה לא ידע פואנטה.
רק שחרור קטן שלי מדברים קטנים בפנים.
| |
 March 9th
אני שונאת שהבלוג שלי נראה כמו של אחרים,
כולו כחול. כולו אותו הדבר,
משעמם אותי,לא בא לי לכתוב ככה.
אני לא מרגישה מיוחדת מספיק.
וכשאני מחליטה לשנות עיצוב,לחדש לעצמי,למצוא מקור להשראה,
מוזה,שום דבר לא הולך.
ובסוף יוצאים דברים לא מוגדרים.וזה הכל מייאוש.אוף אני צריכה להתאפס ):
בכל אופן,
אנלא מבינה למה אבל משהו מציק לי,הציק לי בכל אופן,
החלטתי שהדבר הכי נכון לעשות זה להבין למה.
התיישבתי עם עצמי,התחלתי לחשוב,ממה אני פוחדת,מה מפריע לי,
ומה אני צריכה לעשות כדי לשנות את זה.
ומצאתי פתרון- שכנוע עצמי.
זה תמיד נותן השראה חדשה להתחיל שינוי,כשאתה מכניס לעצמך שאתה כזה או אחר,
אתה מתחיל להאמין בזה,וזה לא תמיד דבר רע!
בקיצור,
כנראה שלא סתם ישבתי באינטרנט כל היום.
אני מקווה שהרגשתי תשתפר כשאסיים את הפוסט
(:
[בתקווה שהוא יעלה לישרא,כי אם הוא ימחוק לי את הפוסט הזה
בטענה שאני לא מזוהה יותר כמשתמש,אני לא אעדכן יותר.]
אנחנו תמיד רוצים להיות שונים,רוצים להיות אחרים,רוצים פשוט להיות...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: