..Just Another Me..

שלום, אצלי הכל בסדר.

*שיר שיהיה כרקע לקריאת פוסט*

כל יום כתבתי פוסט חדש על מה קורה בחיי - בראש .  ולא יכולתי או התעצלתי לפתוח את הלפטופ בשביל לכתוב, כי אני יודעת שזה לא יגמר בנושא אחד כי אני חופרת ואני חופרת מהלב חחח

אז אנסה לעדכן בקצרה על מה קרה איתי עד כה החודש. אני עושה את זה כי זה טוב לי למזכרת. כדי שארגיש שעשיתי משהו החודש חחח

פורים היה מעפן בעיני. לא ניצלתי אותו ולא התחפשתי ולא היה עם מי להתפגר כי אני עובדת ב"בית קברות". אבל הדבר הטוב הוא שנפגשתי עם קרובי משפחה שלא ראיתי הרבה זמן וביליתי זמן איכות עם בן דוד צעיר שלי(13). פתאום נזכרתי איזה כיף לבלות בדיזנגוף סנטר. 

אחר כך עשיתי משהו שאני גאה בו מאוד, שגרם לי להבין שהגיע הזמן לצאת מהCOMFORT ZONE שלי ופשוט לעשות מה שבא לי. גם אם בא לי סתם להעביר את הזמן. זה עשה לי טוב והבנתי שאני עברתי את מכשול הפחד שתקע אותי. העלה לי אפילו את הבטחון.

במהלך השבוע הקודם היה יומולדת לסבתא שלי, היא בת 88 והייתה בבית חולים בחודש אחרון אבל יצאה מזה תודה לאל (שפעת שנסחפה למשהו מטורף) ועכשיו היא בסדר, וחגגנו לה יומולדת וזה היה נהדר! הצטלמנו עם הנכדים והגעתי למסקנה שאם לא אצלם, אז הכל יעלם. ולא ישאר לי זכרון בעוד כמה שנים כשארצה להיזכר בתקופות יפות..ושום דבר לא מובן מאליו וכל יום הוא מתנה. במיוחד עם סבתא המדהימה שלי שאני מעריצה אותה מאוד. בקיצור עכשיו אני מצלמת כל מה שזז ולא אכפת לי שאחרים חושבים שאני עושה פאדיחות. 

במצב רגיל, אני חושבת שהייתי מתעצבנת ודוקרת את הילדים האלה על הרעש ועל הפיגור שלהם . אבל ביום הזה, היה לי מצב רוח מרומם ופשוט ישבתי שם והם התחילו לדבר איתי וכמובן שהם הזכירו לי שאני נראית ילדה בת 16  וצחקנו על זה ואז הם התחילו לפתוח את החלון ולצעוק לאנשים עד שאחד המפגרים שם צעק "הלו הלו אתה פדופיל?" אמרתי לילד - מותק ככה אמאש'ך לימדה אותך לדבר? ירדתי לרמת דיבור ערסית מקצועית וזה עזר!! 

לא רק שהם נסעו בשקט יחסית, לאט לאט גם אנשים התחילו לשבת לידם והכי הצחיק אותי, שכשבאתי לצאת מהאוטובוס הם ביקשו ממני סליחה!! חחחח והתנצלו על זה שהתפרעו באוטובוס. תקשיבו, זה עשה לי את היום . וגם עם החברה היה ממש כיף וטיילנו מלא וקנינו ולקחנו מלא דוגמיות בכל מיני מקומות והרחנו ב80 בשמים כי נכנסנו גם לסופר פארם והיה ממש נחמד!

אני מאוהבת בCOFIX. בכל פעם שאני הולכת לשם, קורה לי משהו טוב! הפעם קניתי טילון EXTREME שמכרו בקופיקס. בוא'נה אי אפשר להשיג את הגלידה הזו, כי זה תמיד נגמר ופתאום הופ היה! אז קניתי את הגלידה ובזמן שחיכיתי לאוטובוס, פשוט אכלתי את הגלידה והיה לי ממש טעים ועל הדרך גם נתקעתי בטלפון כי רציתי לבדוק מתי יגיע האוטובוס חזרה מהדיזנגוף. פתאום מתחיל איתי איזה ילדון בן 15 שטוען שהוא בן 29 ואומר שהגלידה שלי נראית ממש טעימה כי רואה שאני נהנית ממנה חחח WHAT. בקיצור מסרתי לו ד"ש, ופתאום עוברים 2 בנים וצועקים לי ולו "סליחה?? אתם ממש מתאימים" בטח חברים שלו   הצחיקו אותי גם כן. מה שכן, אמרתי לאותו החבוב כל הכבוד על האומץ. צריך להעריך את זה! וזה גם החמיא לי אז בכלל. כנראה שבחיים לא יפתחו סניף קופיקס באיזור שבו אני גרה, אבל טוב שיש סניפים פרוסים בכל רחבי הארץ. 

נפגשתי בשבוע שעבר עם מישהי, שפשוט גורמת לחלומות שלי להיראות מציאותיים יותר. אני עדיין לא מדברת מה בדיוק אבל זה פשוט מדהים בעיני לגלות שאני ממש מסוגלת ויכולה ואעשה את מה שאני רוצה איך שאני רוצה. I AM SO EXCITED!

כי הבנתי תוך כדי שכל השנים האחרונות שהייתי חיה, הייתה לי מטרה אחת ברורה שנראתה לי בעתיד, ושאר מטרות -אקרא להן "קטנות" ו"אישיות" ו"רלוונטיות רק אלי" נדחו ונמוגו להם אי שם בראשי.. ועכשיו אני חושבת שהגיע הזמן להגשים. במיוחד את עצמי.

שוב הלכתי לטייל והפעם זה קרה ביום שבת וגם העברתי את הזמן בכיף שלי וגם הלכתי הרבה, וגם נשמתי אוויר צח ולא הייתי תקועה בבית,גם טחנתי אוכל טעים וגם דיברתי עם אנשים שונים ומעניינים, פשוט נהניתי להעביר את הזמן הזה! היה לי כיף! אני מרגישה עם הרבה יותר בטחון עצמי עכשיו בזכות הצעד הקטן והלא משמעותי הזה. לא מבינה בתכלס ממה פחדתי עד כה.

על יום הבחירות בכלל אין לי מה לדבר, כי אני לא פוליטיקאית וסוףסוף זה מאחורינו. אבל! היום התחיל לא משהו וממש הרגשתי שכולם תכננו תוכניות של נפוליאון ורק אני נתקעתי בבית ביום חופש מהעבודה שלי וממש ראיתי שכולם נפגשים עם כולם ולי משעמם רצח בבית לבד!!! עד שהשלמתי עם העובדה הזו וכבר תכננתי נפגשית לצאת מהבית להצביע ולחזור פתאום קיבלתי הודעה להיפגש, איזה כיף! פתאום להיות ספונטנית זה משהו שעושה לי טוב. ואני כבר לא מתעצלת אלא מארגנת ומשתדלת לבצע כל מה שצריך בשביל שהמפגש הספונטני יקרה. וכל כך נהניתי!! הלכנו למסעדה "מינה טומיי" וטעמנו אוכל מכל מדינה אסייתית ובלהבלהבלה - המנה של קוריאה הייתה לא משהו בכלל  כל השאר מעולות.

בערב, יצאתי עם חברים אחרים למקום שונה לגמרי שנקרא TAPEO שזו מסעדת טאפאס מעולה מעולה מעולה. ולמה אני מספרת את זה? כי אני אוהבת אוכל חחחח וגם כי נהניתי.

אבל יותר נהניתי מהאווירה.  

מהאוטובוסים שנוסעים.

מהמקומות הפתוחים.

הרגשתי כאילו אני נמצאת ביום שבת מדהים שכזה והעולם כולו צריך להיות בדיוק ככה ביום חופש שלי!!

אז למה לא כל יום- בחירות?  כי עד שזה יקרה בשבת, אני חושבת שיקח עוד הרבה זמן.

דבר נוסף, התחלתי להתכתב עם קוריאנים אמיתיים. THE REAL DEAL! 

אני חושבת שב3 ימים שאני מתכתבת איתם, למדתי יותר קוריאנית ממה שלמדתי בעצמי לבדי בכל השנים האחרונות. פתאום אני מבינה מה הם רוצים ממני, ואני מנסה לענות ומצליחה לענות (עם שגיאות כמובן) והם מתקנים לי את השגיאות אבל מבינים אותי!

ואם הם מדברים באנגלית לא משהו אני גם עוזרת להם וכך נוצרים קשרים משני צדדים של העולם. אני מרגישה לפעמים כאילו אני נמצאת איתם! זה גם מלמד אותי המון על התרבות שלהם- הם ביישנים בטירוף . כאילו להקליט את עצמך באנגלית ולהגיד "לילה טוב" זה משהו לא ריאלי מבחינתם. כי הם מתביישים! ומצד שני לצלם אוכל ולשלוח תמונות של כל מה שיש להם בשולחן עבודה במשרד זה בסדר. חחחח הם כאלה מצחיקים ואני מקווה שיום אחד באמת אפגוש מישהו מהם.

מה גם, שאני אשכרה התחלתי להנות בעבודה שלי. כן כן באותו ה"בית קברות" שאני עובדת בו! עם 5 מנהלים ו4 עובדים. חחח 

היום למשל לא הגיעו 2 עובדים, ולמנהלים אין למי להעביר קריאות ובקשות אז יושבים ובוהים אחד על השני ולא יודעים מה לעשות. ורק אני עושה את העבודה שלי מצד אחד ומצד שני מתכתבת עם החבר'ה מקוריאה ופשוט כיף לי!

וזה רק מוכיח לי כמה אני מאוהבת בטכנולוגיה. אם לא הטלויזיה שלי הNOTE 2 האהוב עלי, מזמן כבר הייתי משתגעת. 

אבל מצד שני, מישהו צריך להגביל את השימוש בקקה הזה כי כשאני נוסעת באוטובוס אני כל הזמןן צריכה להרים את הראש כדי לוודא שלא פספסתי את התחנה שלי. כי כבר קרו דברים מעולם  אבל לא נורא. 

למזלי, הפרש השעות מאפשר לי להתפגר איתם עד בערך שעה 18:00 בערב ואח"כ כל הערב פנוי לי ואני משתדלת להקדיש אותו להורים שלי ולאחותי ולשבת איתם ולדבר איתם.  אמא שלי התמכרה לסקייפ וכל היום תקועה עם חברים שלה, ואז אני מסתכלת על עצמי מהצד ואומרת ש I HAVE NO WORD IN THIS. ואבא שלי תקוע מול הטלויזיה, אז אני יושבת לידו ואנחנו מפצחים גרעינים כמו בכל בית שמכבד את עצמו.  והחתול ישן.

בקיצור,

כיף לי עכשיו. בזכות קוריאנים. ובזכות עצמי.

ונזכרתי שלחיבוק יש כח עצום.

כל כך אוהבת את המשפט הזה,

לילה טוב!

לאה