RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2007
 סוף ללחץ התמידי!
סיימתי בגרות בספרות,הבגרות הפורמאלית האחרונה שלי,הבגרות ההומנית האחרונה שלי
איך להגיד- נהניתי ולא הספקתי לעכל שזה הסתיים.
אז זו הזדמנות מצוינת להצהיר בפניכם שכמעט סיימתי את 12(טוב 11..כי קפצתי כיתה) שנות לימוד
עמוסות בלחץ,עומס ובחויות שונות ומגוונות!
אז כן כן,אני הולכת לחגוג :)
תחגגו גם אתם!
ואיך אתחיל את החופש שלי?
אני אתחיל לעורר השראה בתוכי,אחפש מוזה,לעשות דברים חדשים,למצוא יצירתיות,למצוא את עצמי ולגלות דברים חדשים.
ובלוג הוא אמצעי מצוין לכך (:
בינתיים,סוף לבגרויות הפורמליות! D:
| |
Nowadays
אז מה יש לי לספר..
מאז הפוסט האחרון שלי,איך להגיד..הכל תם ועבר.
הרבה דברים השתנו,והרבה דברים הספקתי לעשות.
גיליתי שאני יצירתית כשאני רוצה,
אני מוצאת אפילו ספרים לטעמי,ולטעם אחרים! העיקר שכולם מרוצים מזה :)
הכי כיף לדעת שהרעיונות שלי מתאימים לראש של אחרים,סוףסוף אני לא חושבת לבד אלא שיש אנשים שמסכימים איתי.
ביליתי הרבה זמן בסנוקר,
הסקתי מזה שאני מעפנה. אולי הנסיון הוא הדבר שצריכים אותו,אבל גם זה לא עונה על השאלה שלי למה יום אחד כל כך הצלחתי,והיום אני איבדתי את חוש כיוון והחשיבה והריכוז בסנוקר פשוט.
אבל אני לא מתיאשת.
אני חייבת להוכיח לעצמי שאני טובה בזה[ז"א אני רוצה להאמין לזה ולהצליח] ואני מאשימה את המקום 
היה לי טקס סיום מעניין שחזרתי הביתה ב5 בבוקר,היה דווקא כיף.
היה ערב סיום עם הורים ומורים וקיבלתי תעודת הצטיינות :)
וגם המורים שרו,והיה מצחיק ומשעשע
אח"כ הסיעו אותנו למקום כלשהו,האכילו,ונתנו להתפרע.
כולנו חזרנו בבוקר בלי רגליים. כצפוי.
אבל הייתי יפה והרגשתי מצוין (:
כל זה גרם לי לשכוח מהבגרויות תודה לאל.
הייתי גם בשני ימי הולדת אצל חברים,
שטוב שהלכתי,כי היה שם נחמד מאוד.
היו הרבה דברים מצחיקים והרגשתי שנהניתי למרות שהתעייפתי בכל אירוע שם חח
אבל דבר אחד שעייף והצחיק היה העובדה שפספסנו את האוטובוס האחרון לתל אביב,
ונאלצו ללכת מרמת גן העמוקה לתל אביב הרחבה..
כןכן,היה ארוך ומייגע,
אך כמעט לקראת סוף הערב ביקשתי להדחף להסעה והיא הגיעה :)
תודה רבה על זה. מאוד עזר לי לחזור מוקדם יותר הביתה חח
הלחץ שהיה לפני כן,תם במגן בספרות שבו קיבלתי 85 :) שמזה אני מרוצה,ומאוד מעניין אותי על כמה יגישו אותי.
הדבר הבא,בגרות בספרות. 26.6 ואז מועדי ב'.
ואז אני עושה טקס רשמי וחגיגי,לשרפת כל המחברות והמזכרות שלי מהלימודים בבית הספר,
למרות שאני מבינה בתת מודע שאחותי תצטרך את החומר בעתיד,
אבל אם אני קיבלתי והצלחתי בלי שאף אחד ישמור לי מחברות ישנות,גם היא יכולה.
וזהו :) ככה עוברים עלי הימים האלה.
בגלל הסקרים האלה,התחלתי לשנוא את הטלפון.
| |
 Endless School
הדבר הזה לא נגמר.
אחרי כל בגרות אני מרגישה שסחטו אותי כמו איזה תפוז ועדיין חסר להם.
אז ככה.
שבוע שעבר היה לי מגן במתמטיקה,יומיים אחרי זה גיליתי שהוגשתי על 40. תענוג.
בגרות היתה פסדר,וספגתי השפלה וזלזול מצד המורה המפגר הזה.
זה מלמד אותי שאסור לי לשתוק ולהפגע,להלחם.
השבוע התקשרו אלי בטענה שאני צריכה תגבורים למועד ב. NOT. לא עם המורה המעפן הזה שמזלזל בילדים.
אז אמרתי שאם אני לא אצליח לבד,אשלים כבר אחרי הצבא ת007 המייגע הזה.
ומקסימום אעשה 4 יחידות כל עוד אני לא אראה את החלאה הזה.
היום בגרות בכימיה.
6 שעות עם הפסקה של חצי שעה.
כבדות,רעב,והרבה פיפי היו לי במבחן הזה.
הרגשתי כאילו בא לי להרדם על המחברת ולחלום על פרחים,ולא על כימיה.
הרגשתי לא שלמה עם עצמי,לא קלטתי שזו הפעם האחרונה שאני רואה פחמנים ותרכובות למינהן.
למה תמיד אחרי כל בגרות יש לי החשק לחזור הביתה ולהמשיך לפתור את מה שלא עשיתי לפני הבגרות.
למה שאני לא אשרוף את כל מה שלמדתי כל השנים האלה?!
בסדר,אז אני יודעת ממה עשוי אוויר.
אז אני יודעת שאוזון זה גם יסוד.
אז לא אכפת לי יותר מזה!
למה אני צריכה לחשב את אנרגיית היינון של יסוד זה או אחר? למה אני צריכה לחשוב על גרעינים של מולקולות?
כימיה היה אצלי כחוג ביסודי. מזה נהנתי.
נהנתי כי היה לי מעניין לדעת כמה רמות אנרגיה יש ביסוד ואיזה ענן אלקטרונים עוטף אותו.
אבל לעזאזל.
מה אכפת לי מהאי סדר של Br נוזלי! למה בכלל יש לו אנטרופיה?! הכל כל כך לא הגיוני לי פתאום.
מאיפה אני אמורה להתאים אתיל מתיל ברומיד עם נוקלאופיל שהוא גם בסיס טוב ובממס אתאנול ושיצא מזה אלקן!
למה השקעתי את כל השנים בזה?
זה מלמד אותי שאני צריכה ללמוד מה שאני אוהבת,ולא מה שיש.
כל החישובים האלה..
בשביל מה..
עכשיו בא לי לשרוף הכל,
אבל לא יכולה,כי לא יכולה להשלים עם זה.
והמורה אמרה לי שהיה לה תענוג ללמד אותי.
חחח כן גמלי היה כיף לישון בשיעורים ולרדת עליה מדי פעם.
אני נמצאת עכשיו בתקופה כזו מבלבלת..
כאילו...40 במתמטיקה.
הנה אני מצהירה שהוגשתי על 40 במתמטיקה.
007-ארבעים מתוך מאה.
למה לא ירדתי ל4 יחידות? לא רצו להוריד אותי.
זה מלמד אותי שאני צריכה לעמוד על שלי.
עכשיו הכימיה הזאת..
אני עדיין איפשהו בעננים שאני בכיתה י' ועוד יש לי בחירה לבחור מגמות וכאלה.
חבל שלא למדתי ערבית 5 יחידות(כי לא פתחו מגמה),חבל שאין לי שפות אחרות בביצפר.
חבל שאין אפילו אומנות.
לפחות למדתי להתחבר ליצירתיות שבי.
מחר טקס סוף השנה,מופע סיום,נשף,ריקודים תקראו לזה איך שבא לכם.
אני לא יודעת אם בא לי בכלל לבוא,
וזה לא כי אין לי מה ללבוש או כי לא הזמנתי לימוזינה או כי לא קניתי שמלה בשווי של ארגון חתונה ל4 זוגות.[למה לי?!]
זה פשוט כי לא כיף לי.
אני חושבת שזה סוף שנה הכי גרוע שהיה לי אי פעם בחיים שלי.
אני תמיד אהבתי ללמוד,
תמיד חיכיתי לחופש הגדול[למרות שאפעם לא היה מה לעשות בקיץ]
אחרי שבועיים התגעגעתי לביצפר ורצתי לבוא,והייתה פעם אחת שפשוט פתחתי ספר לשון אני חושבת והתחלתי לפתור תרגילים שם וכאלה.
והפעם..
זלזול מצד המורים,בגרויות,כל החופשים,החום,השעות הכל כל כך חרא.
בחיי אחרי כל יום נוסף בביצפר אני חוזרת עם דמעות בעיניים.
לפחות בביצפר הזה למדתי דברים שאפשר ללמד רק בביצפר. וזה לא לזכור נוסחה,זה לזכור שיעורים לחיים. טעויות.
כולם אומרים אל תדאגי יהיה טוב..
להם יהיה טוב! לי לא.
הם יותר חכמים ממני במקוצעות האלה אז אין להם מה לדאוג..
אני חכמה יותר מהם בדברים אחרים.
אני יודעת דברים שהם לא יודעים שקיימים.
אני מכירה אנשים שהם אפעם לא ראו.
אני יודעת עליהם הרבה שהם לא יודעים על עצמם.
ואף אחד לא ילמד את זה מספרים.
וחרישה הזאת ונוסחאות האלה,מיותרות בשבילי.
אצלי חכמת חיים מודגשת,לא חשיבה טכנית.
אצלי אפילו ההגיון לא סטנדרטי.
אין לי מושג מה אני אעשה בהמשך.
ספרות,ומועדי ב.
עד לפני כמה זמן חלמתי על תאריך שבו אשכח מה זה מתמטיקה,ותאריך שבו אשכח מה זה כימיה[תאריכי בגרויות]
ועכשיו אני רואה שהדרך לתאריכים האלה עוד ארוכה..יותר מתמיד.
מה כבר נשאר לי לעשות כדי לא לחשוב על כל זה..
להאמין שאני יותר חכמה מאחרים,גם אם אני לא מצליחה בלימודים.
 להיות אופטימית,להיות אופטימית,להיות אופטימית..לא להכנע. | |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: