הנוירובלסטומה של שיר

אני אשתדל למצות את עיקר הדברים ככל שאוכל .

שיר סיימה את כל מחזור הטיפולים המקובל של כימותרפיה השתלה ניתוח והקרנות בפברואר 2005.

מפברואר עד אוקטובר אותה שנה שיר היתה בהפוגה וניהלה חיים רגילים. חזרה לגן ותפקדה נהדר. תמיד היתה עליזה קורנת

 וכל יום היתה חגיגה עבור כולנו. חזרנו לעבוד ושמחנו בחלקנו. כמובן שעם כל ביקורת במרפאה היינו לחוצים וקיווינו רק לטוב.

לצערי הרב, בחודש אוקטובר 2005 שיר התלוננה על כאבי בטן עזים והתמונה לא היתה טובה. בסי.טי נמצא שהגידול גדל בשנית.

היינו הרוסים כואבים ומבולבלים. מה עושים עכשיו? אנו יודעים כי כאשר מחלת הנוירובלסטומה חוזרת אזי אחוזי ההחלמה הם מעטים מאוד.

על כל מקרה התחילו מיד טיפול אגרסיבי בכימוטרפיה אשר נקרא T.V.D.  המכיל שלוש סוגי כימוטרפיה. הטיפולים האלו היו מאוד קשים לשיר והיא נחלשה מאוד. היתה מאושפזת לאחר כל טיפול כחודש ימים עם חום גבוה , אפטות, נוטרופניה  מתמשכת ואיך שהתחילה להתאושש נתנו עוד טיפול. בסיום הטיפול השני בקשנו הערכת מצב על מנת לראות אם הטיפול עוזר ונמצא כי המצב סטטי ואין שיפור כלל. מנקודה זו התחלנו לחשוב מה עושים ואיך מקדמים את הנושא לבדיקה בחו"ל. התחלתי לחפש באתרים לגבי בתי חולים שונים בעולם עד שהגעתי לבית חולים בשם: MEMORIAL SLOAN KETTERING הממוקם במנהטן ניו-יורק.

יצרתי קשר עם חברים ואנשים שגרים שם ושאלתי אודות בית החולים. נאמר לי שבית חולים זה הוא מהטובים בעולם בתחום המחקר בנוירובלסטומה. מיד יצרנו קשר עם בית החולים עברנו את כל האדמניסטרציה שם (שגם זה סיפור בפני עצמו ומצריך הרבה סבלנות וכוחות). שלחנו את כל המסמכים ונקבע מועד פגישה עם הצוות בבית החולים. שיר נמצאה מתאימה לניתוח. נקבע מועד לניתוח להסרת הגידול במלואו. נאמר לנו כי הניתוח בסיכון גבוה ויש לצפות לסיבוכים וגם לסכנת מוות.