כיף לי.
זה היה קשה אבל זה עובר, אבל אני לא הולכת לשכוח את זה בשום אופן.
וטוב שכך.
אני לא מתכוונת לעשות אותה טעות שוב. מ ז ע ז ע. והגיע הזמן שמשהו ינער אותי.
אני כלכך שמחה ופשוט נוח לי עם הכל.
אני לא רוצה להטעות, אני ממש לא באופוריה ואני מבזבזת את הזמן שלי על דברים מפגרים ולא ישנה בלילות מרב הלחץ,
ואני עדיין לא הבת אדם הרגועה והשלווה שאני רוצה להיות. אני בתחילת הדרך.
תוהה מתי אני אלמד, מתי אני באמת אבין מה קורה.
אני כלכך עייפה עכשיו.ולפעמים פשוט בא לי להתייאש ולזרוק את הכל לעזעזל ולדפוק את עצמי ולעשות טעויות מפגרות, לחיות עד הסוף וכמעט למות ,להרפות מכל החרא ומכל מה שאנשים אחרים חושבים,לשים זין על העולם ושכווווולם יקפצו לי.
ואז מגיע השלב שאני תופסת את עצמי בידיים וחושבת, וולאק הגעתי להמון. המאמץ באמת משתלם וזה לא בולשיט. אני יכולה לשלוט בגורל שלי, אנימ יכולה לעשות מה שאני רוצה בעולם, לקבל מה שאני רוצה..
אבל השאלה מה אני רוצה?? זאת אחת מהבעיות הכי גדולות עם הגיל הזה... אני פשוט לא יודעת מה אני רוצה מעצמי, מאחרים... פשוט לא יודעת.
ואני יודעת שאני צריכה לחכות, להתבגר... אבל בא לי לדלג על כל השלבים, בא לי לרוץ ישר קדימה ולחיות בעתיד.
אבל שאני חושבת על זה, מה יהיה העתיד בלי זכרונות העבר? האם ההישגים שלנו מעוררים בנו פחות גאווה אם הם לא אוחזים יד ביד עם קושי?
מזה נובע, אני צריכה פשוט לחיות, לא לנתח את זה מדי, לא לחשוב יותר מדי, פשוט לחיות.
ואפילו אם זה קשה אני צריכה להתגבר על המכשולים בכל מחיר, כי התוצאה הסופית מ ד ה י מ ה.
לילה טוב [= טוב מאוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
