הזמן רץ לו ולעיתים אני מרגישה שאני מפספסת קצת דברים על הדרך.

לכן קיבלתי החלטה של לא להגיד לא ישר על כל דבר שמציעים לי אלא לשקול ברצינות ולהתחיל לעשות דברים אחרים.

כרגע אני אוספת חוויות אחרונות מימי התיכון.

אני בסדר.

יש לי את המשפחה שלי ששומרת ומגנה עלי, שמעודדת ותומכת בדרכה. 

יש לי חברות טובות שאני אוהבת מאוד ושהן לוקחות חלק משמעותימאוד בחיי.

יש לי את הספרים שלי, את השירים שאני אוהבת ואת הדברים הקטנים האלה שעושים טוב בלב ומעלים חיוך על השפתיים.

יש לי חלומות, שאיפות, רצונות שאתן חלקן אני מצליחה להשיג וחלקן אני בדרך להגשמה.

אם ככה, מה באמת חסר לי?

אני חושבת שזה אהבה.אני לא מתלוננת פשוט שבזמן האחרון הבנתי שזה לא יקרה ממי שציפיתי שזה יקרה.

יכול להיות שדחפתי יותר מדי, הצקתי יותר מדי אבל מה אני אשמה שאין לי כלל ניסיון בדברים האלה?

ואולי זה טוב שזה הסתיים ככה בלי יותר מדי כאבי ראש.

זה מצחיק אותי שאני חושבת שזה נגמר מבלי שזה בכלל התחיל.

לא נורא, אני לא כועסת על עצמי יותר מדי, אני שמחה שזה לא ארך זמן רב מדי כל השיגעון הזה.

אולי יותר טוב לבד כרגע?

כנראה שכן.

I'm not broke I'm just a broken hearted man
I know it makes no sense, but
?what else can I do
How can I move on
?when I'm still in love with you