בסוף לא אישרו את ההעברה שלי ליחידה שרציתי להגיעה אליה.

ניסיתי להפעיל קשרים של אבא בצבא אבל גם הם לא הועילו מאחר והמכסה של היחידה הזו נסגרה כבר.

בהתחלה כשקראתי את ההודעה על כך שזה לא יקרה עלו בעיניי דמעות והצהרתי בפני חברותיי

שאם אני לא אתגייס לשם אני לא אתגייס בכלל לצה"ל.

זה הייתה אכזבה פשוט ענקית עבורי כי מאז שחזרתי מהגיבוש לוחמות זה התפקיד שרציתי בכל ליבי ובכל גופי

ופתאום לבוא ולקבל הודעה שזה לא יקרה גרמה לי קצת לבכות.

אני אמשיך לנסות לעבור מי יודע מה יהיה?

חשבתי על זה הרבה היום שאולי כל הקטע הזה הוא בכלל לטובה כי אני מאמינה שדברים לא מתרחשים סתם,

שלכל דבר בחיים יש סיבה מסויימת.

עובדה, אני ניסיתי לעבור אבל יש דברים שהם מעבר ליכולתי לשנות אותם לא משנה עד כמה אנסה.

ואולי אני צריכה פשוט לקבל את זה ולנסות להנות גם מהשירות ביחידת ינשוף.

תמיד אמרתי לעצמי שאני צריכה לבוא עם ראש פתוח לקראת הגיוס שלי,

אז נכון שעכשיו אני די מאוכזבת ממה שקרה אבל אני צריכה ללמוד לעבור הלאה.

החברים הטובים שלי הוכיחו את עצמם היום כשהם עודדו אותי.

אמרתי לו שכבר אין לי כוח להילחם על כל דבר בחיים שלי אז הוא אמר לי

"כשתצליחי תוכלי להגיד שנלחמת בשביל להיות איפה שאת נמצאת".

"רציתי שאמא תחבק
ותגיד אני כאן זה בסדר
מותר גם לבכות זה מחזק
אז בכיתי בסתר..."