השבוע האחרון העמיד מולי מספר שאלות שעדיין לא הצלחתי לענות עליהם.

בתחילת השבוע היה לי ולחברות הקרובות שלי סוג של ריב שכזה. את האמת שמאז שהכרתי אותן לא חשבתי שנוכל

אי פעם להגיע למצב כזה של ריב, אבל עובדה.

זה לא היה נעים במיוחד, כל אחת חשבה שהשנייה לא צודקת ואף אחת לא רצתה להיות זו שבאה לדבר.

בסופו של דבר זה הסתדר והכל בא על מקומו בשלום.

במשך כל הזמן הזה שרבנו הייתה לי תחושה לא טובה בכלל, כאב לי הלב שהגענו למצב הזה ולא יכולתי להימנע מלשאול את

עצמי עד כמה באמת נישאר חברות טובות? האם בעוד שלוש שנים כאשר אשתחרר מהצבא עדיין ניפגש לדבר עד

השעות הקטנות של הלילה?

עוד שאלה שעלתה בעיקר בעקבות הריב הזה היא לגביו. הוא ידע בערך מה קרה ובא לשאול ולהתעניין ואני מצידי במקום

לדחות את ההתעניינות שלו קיבלתי אותה ולרגע קטן אפילו חשבתי שזה חזר להיות כפי שזה היה, אבל לא.

וזה חוזר ככה כל הזמן. אנחנו מתקרבים אבל זה לא נשמר, זה נעלם ומתפוגג אחרי כמה רגעים.

ובכל פעם שזה קורה אני אומרת לעצמי שזה לא יקרה שוב, שלא הפעם אני לא אפגע ממנו ולא אתאכזב.

אז נכון אני לא מצפה בכלל אבל כשזה קורה, כשיש את החיבור הזה אז גם התקווה שוב חוזרת.

אני לא משלה את עצמי יותר, בתוך תוכי אני יודעת שזה לא יקרה ובכל זאת זה כואב לי. למה?

למה לי אין מישהו שיחבק אותי כשקר לי? שידאג לי וישאל לשלומי? למה?

עלו עוד שאלות בראש כמו מה יהיה הלאה בצבא? איך אני אסתדר שם? יהיה לי טוב?

בסופו של דבר אני מקווה שהכל יסתדר.