בשעה טובה ומוצלחת סיימתי עם תנ"ך בשאיפה שזה יהיה לתמיד.

עוד שבוע הטקס סיום והמופע שאנחנו מעלים, בסוף החודש יהיה לנו נשף.

שבוע שעבר מצאתי שמלה יפה לנשף אז ככה שדי נרגעתי.

מסתבר שלנשף צריך לבוא עם בני זוג, דבר שאין לי ממש.

למען האמת די בניתי עליו למרות שהשתדלתי לא לעשות את זה ודי נחלתי אכזבה בגלל זה, הוא הולך עם ידידה שלו.

נו טוב, זה עדיף, זה רק מזרז ומוכיח לי עד כמה זה לא יכול להצליח בינינו.

אז כרגע אני הולכת עם עצמי וכנראה שזה גם לא ממש ישתנה.

אני לא רוצה שחברות שלי "יסדרו" לי מישהו, אני לא עד כדי כך נואשת.

זה כואב קצת עמוק בלב, פעם כשהייתי קטנה הייתי בטוחה שאני אלך לנשף עם חבר שלי ושזה יהיה הערב הכי יפה בחיים שלי.

לכל החברות שלי יש עם מי ללכת, להן כבר הציעו מזמן.

אני מרגישה קצת לוזרית בגלל זה.. אני יודעת שזה בקטע של חברים לבוא עם בני זוג, זה גם אומר שאין לי חברים.

כולם יגיעו עם בני זוג ורק אני אגיע עם עצמי.. זה רק מוכיח שלמרות כל הניסיונות שלי אני עדיין תקועה באותו המקום.

באמת שאני מנסה כמה שפחות לחשוב על זה, מתי זה יגיע, אבל יש פעמים שזה בלתי נמנע.

למה אני צריכה ללכת לבד בלילה בערב שישי ואין מי שילווה אותי?

למה אין לי מישהו שיכול לבוא אלי הביתה ונדבר שעות על גבי שעות?

למה אין לי מישהו שיחבק ויגיד שהוא אוהב אותי, שאני הכי מיוחדת בשבילו?

לא משנה מה אני עושה, איך אני מתלבשת או מתנהגת זה פשוט לא קורה.

השבוע גיליתי שאני מרגישה ככה כבר כמה שנים טובות. פתחתי את היומנים שלי מכיתה ז',

הרעיון הוא אותו רעיון רק השפה היא יותר ילדותית מן הסתם.

נמאס לי כבר לבכות על זה וכל לילה אני אומרת שזהו ממחר אני מתחילה תקופה חדשה, טוב לי עם עצמי וזה מה שחשוב.

מעניין מתי התקופה הזו באמת תתחיל...

once in your life you find someone
who will turn your world around
bring you up when you're feelin' down