לפעמים אני לא מצליחה להבין את החיים האלה.

כבר בפעם הראשונה שראיתי אותו רציתי להתקרב אליו, רצה הגורל וכמה שעות אח"כ כבר הכרנו.

יש בו כל דבר שחלמתי שיהיה בבחור שאכיר בצבא. אה כן ויש לו חברה.

השבוע הוא ראה אותי בוכה וניסה לעודד אותי, הוא היה היחיד שהצליח לעלות חיוך על פניי.

זה כואב לדעת שזה יכול היה לקרות אבל זה לא קורה, כאילו שזה במרחק נגיעה אבל אסור בתכלית האיסור.

ואני כל כך רוצה להתקרב אליו ולהכיר אותו יותר אבל אני יודעת שככל שזה יקרה ככה אני אפגע יותר.

"נפגשנו מאוחר מדי,
אמרת לי שאת מאוהבת,
שבנית איתו בית, שטוב לך איתו,
ואולי, מאוחר מדי.