כמה זמן לא כתבתי כאן. כמה דברים עברו עלי מאז, זה פשוט לא יאומן.

אז כן התגייסת לצבא לפני חודש וממש קצת וההתחלה כמו שהיה צפוי הייתה קשה, ז"א עדיין קשה לי.

הקושי הוא בעיקר פיזי אבל גם נפשי.

לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להתנתק מהמשפחה שלי, מהחברות שלי, מהבית והמיטה שלי.

קיבלתי את זה בבום ענקי והשבוע הראשון בצבא היה די זוועתי.

לאט לאט למדתי להסתגל וללמוד יותר ויותר על עצמי ועל הסובבים אותי, על המערכת החדשה.

אם ארצה ואם לא למדתי להתאים את עצמי למצב החדש.

בכל יום אני ניצבת בפני אתגרים חדשים, בפני דברים שבחיים לא חשבתי שאעמוד בפניהם.

בחלקם אני עומדת בגבורה, בחלק לא כל כך אבל הדבר הכי חשוב הוא שאני עוברת אותם, שאני מנסה.

מה שלא הורג מחשל, וכן אני מתחשלת המון.

לפעמים אני בוכה גם ליד כולם או בשקט בצד אבל אני כבר פחות מתביישת לבכות, הדמעות פשוט פורצות להן

ובדרך נס מנקות את הגוף והנשמה קצת.

על עצמי למדתי שאני יכולה אם אני רוצה, שאני בנאדם חזק וחלש בו זמנית, למדתי שמכל מקום אפשר לשאוף קדימה ולרצות לעלות ולעלות.

אין לי מושג מה יהיה הלאה, אם אני אסיים את הטירונות או לא, איפה אצליח ואיפה לא אבל למען האמת זה גם לא ממש מעניין אותי.

אני עסוקה בלחיות את הרגע, את היום, את השבוע ולא יותר מזה.

אני עסוקה בלנסות להפיק את הטוב ביותר מכל דבר חדש.