אני פה הרי כדי לקרוא את עצמי לעצמי.
אז למה לא יותר נוח לי במקומות אחרים?זה מוזר.
אני מוזרה כל התקופה האחרונה מוזרה!
ללמההה?..עוד לא הצלחתי לעלות על זה.
אבל היו בה כמה דברים טובים.
התחלטי לנסות להיות אדם יותר טוב,באמת.
יותר מתחשבת ומבינה.עוזרת ולא לשפוט אנשים.
והכי חשוב להיות פחות ביקורתית כלפי עצמי ואחרים.
מה שכן,אני מרגישה נורא ילדותית פתאום.
פעם גרמו לי להרגיש בוגרת פתאום על כל מחשבה או מילה שיוצאת לי מהפה אני מרגישה לא בנוח,
או נורא נורא טיפשית.(!!!!)
בשבוע-שבועיים האחרונים אני רגועה.
אבל כל הרבעה-חמישה חודשים האחרונים אצלי נורא קשים לי משומה. (משומה?!)
תקופה נורא ארוכה ומעצבנת.
שכל מה שהיה יכול לקרות בה קרה.
התחיל מקשר שהתפרק לי בידיים.
-בגללי אני חייבת לציין-
וחבר של אמא שהיה גר פה יותר מידי שעיצבן אותי!
הכישלנות שלי בהכל,
עצם העובדה שאני פוגעת באנשים שהכי אוהבים אותי,
חוסר היצבות שלי,
והכי אני שונאת שנורא נורא נדפק אצלי,
עצם העובדה שנעשתי בנאדם יותר פתוח!
אני לא רוצה להיות כזאת אבל בכל זאת פתאום אני מדברת הרבה עם אנשים,
על עצמי. אומנם לא משהו ש"נורמה"הייתה מגדירה הרבה.
אבל יחסית לעצמי-המון ויותר מידי!
אני כבר לא מבינה את עצמי וכל דבר מדכא אותי פתאום [ארבע חודשים זה לא פתאום!!]
פחות מידי אכפתיות כלפי עצמי,
נורא אכפת לי מה שאני גורמת לאחרים.
אבל משומה גם ממש לא אכפת לי כבר מה קורה איתי,מה שיקרה איתי.
אני רוצה להתחיל מחדש מה שהיה שנה שעברה..
אני רוצה לצום....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
