בדר"כ אני קוראת אנשים... אני לא קוראת אותם, אני מרגישה אותם ליתר דיוק.

אבל אותו אני לא מצליחה לפענח. אולי זה מה שמושך אותי כל כך...

פתאום כל זיץ של חיוך משפיע (הבטחתי ליובל לא לומר את המילה הזאת, אז שכחו).

הוא כל כך מסתורי, אפילו מוזר הייתי אומרת...

הוא גם רוסי, זה אולי גם קשור לקרירות שהוא משדר 99% מהזמן... אבל אז פתאום מגיח החיוך, וזה ממיס, מה אני אגיד.

בהתחלה חשבתי שהוא ממש שונא אותי. לא יודעת אם שונא, שנאה זו מילה חזקה... אבל סולד ממני...

כנראה זה גם היה נכון.

אבל פתאום התהפכו היוצרות והוא ניסה פה ושם להתקרב, מפתיע, לא?

מה אגיד לכם... מוזר!

בהחלט תיבת פנדורה, ואותה עוד אפצח!