לאדעת
לאדעת. באמאשלי שלא. באלי רק לחזור לפעם. קיבינימאט. לא צריכה את הרישיון, לא רוצה את הצבא, לא אכפת לי שנשארו רק שתי בגרויות, אני מעדיפה לחזור לפעם ולאבד את כל אלה. ואז להגיע למצב שלי שוב ולחזור לפעם שוב.
לא שרע לי עכשיו, אבל פעם... פעם היה לי טוב ולא הערכתי את זה. אני רוצה לחזור לשם ולהעריך את המצב מחדש.
לא שאני לא מעריכה את המצב של עכשיו, אבל אני מרגישה חייבת למצב של פעם. על היחס המשפיל שנתתי לו.
לא שאני לא נהנת מהחיים עכשיו, אבל פעם לא שמתי לב שאני נהנת מהחיים בדרך שבה אני רוצה.
פעם כשהייתי קטנה ודפוקה ועושה שטויות וחוזרת הביתה עם מתכות על הפרצוף ויוצאת מהבית עם מתכות בחגורה ועל הידיים וקולרים של פריקים משוגעים. פעם כשידעתי לחיות, שהעזתי לנסות, שלא פחדתי מכלום, שהייתי טיפשה ותמימה.
פעם כשהתלהבתי מלנסות סיגריה, כשהתלהבתי מלשתות אלכוהול, כשהתלהבתי מכל צעד חדש שעשיתי. כשהייתי צמאה ללמוד, כשהייתי סקרנית, כשרציתי כבר לפרוץ גבולות. כשהייתי עושה שטויות וזה היה לגיטימי. פעם כשלא שמתי זין על מה שההורים אומרים, שרציתי קעקוע של sk8 is gr8, כשעמדתי בחלון ב7 ועשרים בערב לצלילי פיונרל פור א פרינד והלב שלי רטט, כשעמדתי עם בירה מול הרמפות באורבן מוטו מיוזיק והלב שלי יצא מהמקום. פעם כשהיו לי אהבות, כשהיו לי תחביבים, כשהיו לי שגעונות. שלא באמת היתה לי זהות משלי. שהייתי אני בדרך של כולם. שהייתי קיצונית. פעם כשהתלהבתי מכל מ"מ שהצלחתי להרחיב עוד באוזן, כשהייתי מסתובבת עם מלא שחור בעיניים ומרגישה מלכת העולם, כשהייתי יוצאת מהבית עם חצאית סקוטית ומרגישה שאני הכי פאנק שיש.
פעם כשהחברים, המוזיקה, וההנאה היו הדברים היחידים שגרמו לי שמחה.
לא שעכשיו אין לי את כל אלה. עכשיו רק חסר דבר אחד שישלים את כל זה - תמימות.
תיבת פנדורה נפתחת ברגע שאני פותחת את התיקייה של המוזיקה הישנה, המוזיקה שהייתי מכורה אליה יותר מכל מוזיקה אחרת.
המוזיקה שליוותה אותי בשנים המשפיעות בחיי, מוזיקה שגדושה בזכרונות אושר וכאב.
לכל שיר יש פנים. ולכל אדם שהיה בחיים שלי באותה תקופה יש שיר. ולהמון שירים יש סיטואציה. מאותו פעם יקר, שחפרתי עליו כל כך הרבה בפוסט הזה.
עם פתיחת התיקייה נזכרתי בכמה פוסטים שכתבתי כששמעתי שירים מסוימים, מה שגרם לי לחזור אחורה ולעיין בפוסטים קודמים.
אלוהים יודע כמה השתניתי... אלוהים יודע כמה חפרתי על 'תקופה שחורה עם נקודות אור' שהיתה לי בערך כל חודש בשנת 2007 המבורכת.
אלוהים יודע כמה התבגרתי מאז...איך שעברתי מתקופות שחורות עם נקודות אור, לתקופות אור עם נקודות שחורות. מעכשיו ולנצח. אני משלימה עם זה.
All of the days have passed us by
And all of the sun is gone away
http://www.youtube.com/watch?v=E8DqhoIMreA
בבלוג זה
בכל הבלוגים
