"ה'חד-הוריות' מעולם לא הייתה פופולרית יותר" כותרת משנה: על המרחב שבין האושר הגדול לבין תחושת האחריות הכבדה, בשיחה עם שלומית בית הלחמי, מנחת קבוצות של חד-הוריות
http://www.dyada.co.il/apr07newsletter/parent_article2.html
תחילה ברצוני להעיר, שלאורך כל הראיון יש ערבוב של מושגים: "האימהות החד-הוריות", "האימהות היחידניות (חד-הוריות ללא אב ידוע), זאת במקביל לגידול במספרי האימהות החד-הוריות בכלל (רווקות, גרושות, פרודות ואלמנות", " אימהות יחידניות", "אימהות שאין נוכחות של בן-זוג בחייהן – חד-הוריות שנעזרו בתרומת זרע, שאימצו וכו'". חבל שאין הימנעות משימוש שוב ושוב במונח "אימהות חד-הוריות" שאינו נכון מבחינה לשונית (הרי הכוונה אינה שלאימהות יש הורה אחד) ומעורפל מבחינה סמנטית (למי הכוונה? לרווקות, לגרושות וכו' או רק לפנויות?). הרי המרואיינת עצמה מבחינה בין אימ"ב (כלומר נשים פנויות שבוחרות להפוך לאימהות בדרך של הריון מתרומת זרע או אימוץ) לבין גרושות, פרודות ואלמנות, אך לא משתמשת במונח המדויק. לדעתי, הערבוביה הזו מוכיחה שוב עד כמה חשוב להקפיד על שימוש במונחים מדויקים וקבועים. ועל המונח אימ"ב כתבתי כאן
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=385160&blogcode=5820439
מעתיקה לכאן 3 תשובות שעוסקות בדרכים הטובות להסביר לילדותים של אימ"ב מדוע אין אבא במשפחה:
שאלה: "איך באמת עוזרים לאם חד-הורית להתמודד עם שאלת העדר האב בבית?"
תשובה: "הדבר החשוב ביותר הוא להבין שמה שהיא מרגישה כלפי עצמה וכלפי המשפחה שיצרה – ישפיע על האופן שבו הילד יתפוש בעתיד את עצמו. יש אימהות שהביאו ילד לעולם ומרגישות שהמשפחה שלהן היא לא שלמה, ותמיד יהיה חסר שם משהו, כמו איבר שנקטע והחוסר מורגש. לעומתן, אחרות מרגישות שמשפחתן שלמה בדיוק כפי שהיא. אנחנו עובדות על התפישה האישית עוד הרבה לפני שאנחנו מציעות כיצד לענות לילד" .
שאלה: "והוא תמיד ישאל?"
תשובה: "ודאי! השאלה 'איפה אבא' חייבת לעלות .אם היא לא נשאלת, זהו אות אזהרה. הדבר הכי טבעי בשביל ילד בגיל כזה, הוא לבדוק מה יש לו ומה אין לו. הוא שומע סיפורים ושירים, והוא עושה השוואות. אני מציעה לזרוע את הזרעים מן ההתחלה: ככל שהנושא יהיה מדובר יותר בבית, הילד ירגיש נוח יותר לשאול בעתיד. אני מרגישה שלאימא יחידנית צריכה להיות מחויבות: לאפשר את השאלה, ולאפשר אווירה שבה נוח לבטא שאלות כאלה. הרבה פעמים, בגלל הפחד מהשאלה, מועבר מסר לא מודע לפיו "לא כדאי לדבר על זה". כדאי להבין שילדים במשפחות חד-הוריות נוטים להתחשב מאוד במשאלות הלא-מובעות של אימותיהם, והם עלולים לא להעלות את השאלה אם יחשבו שהיא קשה מדי. לכן, אם הילד שואל, זה סימן שהוא מרגיש לגיטימציה לשאלה, וזה מצוין".
שאלה: "ובכל זאת, מה עונים"?
תשובה: "חשוב להבהיר לילד שזו הבחירה שלך, כאם, ולו אין לכך אחריות. אפשר לומר שהיא חשבה שכך יהיה הכי טוב, ושזו המשפחה הכי נפלאה שיכולה להיות להם. אני באמת מאמינה שמשפחה חד-הורית יכולה למלא את כל פונקציות ההורים שדרושות לילד. לא פעם יכול המצב במשפחות כאלה להיות קל יותר, מאשר בבתים שהם יש זוגיות הרסנית או אוירה אלימה. לכן החד-הוריות בפני עצמה אינה הבעיה, ובמחקרים שנעשו במשך זמן מגלים, שאין הבדל ברמת ההתפתחות הרגשית של ילדים במשפחות כאלה".
"אני חושבת שאימא מודעת, שמקבלת אחריות לבחירה שלה, מבינה שהכאב קיים, ויש דברים שחסרונם בחיים מורגש. אבל מצד שני, אפשר להשלים עם המצב, ולהכניס לתוך חיי היום-יום פעילויות שיאפשרו הרגשה יותר מלאה, כמו שמירה על קשר עם המשפחה המורחבת ועם דמויות גבריות מיטיבות, שיאפשרו לילד להזדהות עמם".
סיכום הרעיונות המרכזיים המופיעים כאן ולדעתי הם נכונים ביותר:
* מה שהאם חושבת על עצמה ועל משפחתה - ישפיע על הילד\ה
* אם שרואה במשפחתה משפחה שלמה בדיוק כפי שהיא תעביר זאת גם לילד\ה
* חשוב מאוד שהאם תאפשר לשוחח ולשאול שאלות על מבנה המשפחה
* כדאי להתחיל לשוחח ולהסביר על הנושא מגיל צעיר
* חשוב להסביר שהעובדה שאין אבא נובעת מהבחירות של האם, ואין לה שום שייכות לילד\ה
* משפחה חד-הורית יכולה לספק את הפונקציות ההוריות
* כדאי לשמור על קשר עם המשפחה המורחבת ועם גברים אוהבים ואהובים כגון סבא, דוד וכו'
* אין הבדל בהתפתחות בין ילדותים שגדלו במשפחה דו-הורית לילדותים שגדלו במשפחה חד-הורית
בבלוג זה
בכל הבלוגים
