כותרת: איך זה להיות אם יחידנית לתאומים?

"לא קל להיות אמא, לא פשוט להיות אמא לתאומים, לא פיקניק להיות אמא יחידנית - אז מה יגידו אמהות יחידניות לתאומים"?

כתבה מעניינת, שבה מרואיינות אימ"ב שילדו תאומים מתרומת זרע. הן מספרות על בחירתן, על אורח חייהן, על ההתמודדויות השונות שלהן ועוד. 

מאמר בהלול: לא מחכה לנסיך - מקומה של האישה בספרות ילדים

מצטטת בדילוגים כמה קטעים ממאמר מעניין זה:

"בגיל חמש ראיתי את האישה המושלמת: היא היתה יפה בצורה עוצרת נשימה, עורה היה לבן וחלק, היתה לה שמלה מדהימה ומתנפנפת, והיא טיפלה ביעילות בשבעה גמדים קטנים. כששלגיה של וולט דיסני ניקתה את בית הגמדים בחינניות וקלילות תוך כדי שירה וריקוד סוחפים, נראה היה לי שזה בטח הדבר הנפלא ביותר בעולם. כבר אז הבנתי מדוע הנסיך שנשק לה ברכות והציל אותה מתרדמה, התאהב בה ממבט ראשון. היא היתה כל כך אישה. ואני רציתי להיות בדיוק כמוה...

בין כל סוכני התרבות הפוטנציאלים שילד פוגש בשנות חייו הראשונות, ספרות הילדים, מעצם היותה כלי ביטוי מורכב, עשיר, זמין, נגיש וכזה שנתפס כגורם חיובי (בניגוד לטלביזיה למשל), היא בעלת משמעות מרכזית בעיצוב חוויית המציאות שלו: היא מקנה לו ידע על העולם והחוקים ששולטים בו, היא מעשירה חוויות רגשיות בכך שהיא מעוררת את דמיונו ומאפשרת לו להפליג בחלומות מעבר לגבולותיו הפיזיים, היא מעוררת בו הזדהות שבאמצעותה הוא בוחן את רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו, תורמת לעיצוב ערכים ועמדות, מאפשרת לו לשאול שאלות, לקבל תשובות ולהבין איך מרגישים אחרים...

ואם ספרות הילדים היא בעלת כוח להשפעה וקידום מיומנויות רגשיות ובינאישיות, הרי שספרות שמציגה מודלים שאינם סטריאוטיפים, תאתגר את הילד לחשיבה מיגדרית שמרחיבה את גבולות המסרים התרבותיים שהוא קולט, תאפשר לו חשיבה עצמאית ולגיטימציה להטיל ספק במה שהחברה מציגה לו כודאי ומוחלט. חלק ניכר מהספרים שפגשנו כילדים נוצרו בתקופה ובאקלים תרבותי פטריארכלי, בחברה שמושתתת על ערכים גבריים ושלא התימרה להיות שוויונית. דימויים שמבוססים על אהבה רומנטית הטרוסקסואלית, העבירו לבנות את המסר שערכן נקבע על סמך משיכת הגבר אליהן, ושתכונות נחשקות בעיניו הן טוב לב, ענווה, חולשה, מופנמות, התחשבות, דאגנות ותמימות – ערכים שהביעו כלפי הנשים בעלות, השאירו אותן מכונסות בדלת אמות ובעלות מעמד משני, כך שלא סיכנו את ההגמוניה הגברית, ושימרו את הכוח והדומיננטיות שלהם בנורמות ומוסדות החברה".

שלוש דוגמאות מייצגות לאגדות ילדים שהגיבורות שלהן הן נסיכות שכל הווייתן היא לחכות לאביר על הסוס הלבן שיציל אותן

·   שלגייה – קודם היא מטפלת ב-7 הגמדים הגברים, ואחר היא ישנה-מתה, עד שהנסיך מעיר אותה בנשיקה. כלומר, חוץ מטיפול בגברים, אין לה חיים עד שהנסיך מעיר אותה לחיים ומציל אותה

·   היפיפיה הנרדמת – ישנה-מתה עד שהנסיך מציל אותה ומעיר אותה לחיים. כנ"ל, אין לה חיים עד שהנסיך לא מציל אותה

·   סנדרלה – משרתת קשת יום, שהנסיך מרים אותה מאשפתות ישר לארמון

ויש כמובן עוד סיפורים מהסוג הזה. למשל, כל הסיפורים של ג'ין אוסטין, כל ספרי הרומן הרומנטי, סרטים והצגות ומחזות וכו' וכו'. ואחת מהסיבות שאני כל כך אוהבת את כל סרטי "שרק" נעוצה בעובדה שבסרטים אלו מוצגים דמויות אחרות של נסיכות: נסיכות פעילות, לוחמות, שמצילות את עצמן ואת הזולת. מקווה שיותר ויותר יתפרסמו ספרי ילדים וסרטים וכו' שבהם דמות הגיבורות שונות לגמרי. אגב, לצערי אין קשר בין הכותרת של המאמר לבין תוכנו. מקווה שבקרוב יכתבו ספרים שבהם אכן הגיבורות לא ישבו על הספסל ההוא מהקריקטורה ויחכו לנסיכים שיגאלו אותן.

עדות אישית בווינט, במדור יחסים:

"את בסך הכל מחפשת אהבה. אפילו לא כזאת שרואים בסרטים, כי סרטים זה רק סרטים, אלא אהבה פשוטה, כמו שיש אצל ההורים, עם ויכוחים ומריבות, אבל גם עם כיף גדול. ובינתיים השעון מתקתק. את רואה את הפקידה במשרד שלך, שמגדלת לבד ילדה, ומתחילה לחשוב שאולי זה הפתרון גם בשבילך"

והסיום והמסקנה של כל מה שהיא כותבת: "את מחליטה שמחר בהפסקת הצהריים תגשי לפקידה ותבררי בעדינות אם הבת שלה היא מבנק הזרע. את חייבת את זה לעצמך. עוד פיסת מידע, עוד צעד אחד לקראת הלא נודע".

אמנם כאן מדובר על האפשרות ללכת לבנק הזרע. אבל הכתבה מעניינת מבחינת ההתלבטויות האם להישאר על הספסל ולחכות למיסטר רייט (כמו בקריקטורה שהבאתי ברשומה הקודמת), או לקום ולעשות מעשה ולהפוך לאם. מה שיפה הוא שהיום כמעט לכל אחת יש את מי לשאול, יש דוגמה. אימהות יחידניות מבחירה הן כבר תופעה, וכל שנה יש יותר ויותר (בדרך של תרומת זרע, או החלטה לשמור על הריון שנוצר בצורה בלתי מכוונת למשל כתוצאה מסטוץ, או בדרך של אימוץ).

שמבטאת אמת כואבת של הרבה נשים.

כל כך טוב, שבימינו יש כבר הרבה נשים שקמות מהספסל הנורא הזה. ובמקום לצפות כסינדרלה או כמו היפיפיה הנרדמת לאביר שיציל אותן, הן הופכות לאימהות יחידניות מבחירה.

כתבה בווינט: בקרוב: לא רק "שם האב" במסמכים

ועדת הפנים של הכנסת החליטה לחייב גם גופים פרטיים לכלול את שם האם במסמכים, ולא רק את שם האב. הצעת החוק המקורית התייחסה רק למשרדי ממשלה

מתוך הכתבה: "אמא יש רק אחת, מעכשיו גם במסמכים: עד היום התבקשתם למלא במסמכים שונים את שם האב, אבל בקרוב הכל ישתנה. ועדת הפנים של הכנסת החליטה להרחיב את הצעת החוק של ח"כ עמירה דותן (קדימה), באופן שיחייב הן את המגזר הציבורי והן את המגזר הפרטי לכתוב טפסים חדשים, שבהם ייכלל גם שם האם.  

ח"כ עמירה דותן (קדימה) הסבירה שהבסיס לשינוי הוא ההכרה בחוק שוויון זכויות האישה. היא הציעה להטיל את החובה החדשה רק על טפסים של משרדי הממשלה והגופים הציבוריים האחרים, אולם יו"ר ועדת הפנים, ח"כ אופיר פינס (העבודה), החליט מיד להרחיב את החובה גם על המגזר הפרטי והעסקי. דותן קיבלה זאת בברכה".

סוף סוף! לא הבנתי מדוע היה מצב ממש אבסורדי שבו כתבו אך ורק את שם האב, אבל לשמחתי האפליה הזו תיפסק בקרוב. וטוב שכך! וזה כמובן חשוב במיוחד לילדותים של אימ"ב :-)

ידיעה קצרה בהארץ: אושר: הורה יחיד יוכל להיעדר ממקום עבודתו לזמן ארוך יותר כשילדו חולה

מעתיקה לכאן את כל הידיעה:

"הוועדה לקידום מעמד האשה אישרה אתמול, בניגוד לעמדת הממשלה, הצעת חוק המגדילה את מספר ימי ההיעדרות של הורה יחיד ממקום עבודתו בשל מחלת ילד. מדובר בהצעת חוק שהגישו יו"ר הוועדה, ח"כ גדעון סער (ליכוד) וח"כ שלי יחימוביץ (עבודה), אשר מיועדת להגדיל את מספר ימי ההיעדרות להם זכאי עובד שהוא הורה יחיד, מ-12 ימים ל-16 ימים ולהעמיד אותם על כפל הימים להם זכאי הורה שיש לו בן זוג. כיום קובע חוק דמי המחלה כי עובד שהוא הורה יחיד של הילד או שהילד נמצא בחזקתו הבלעדית זכאי ל-12 ימי היעדרות בשנה בשל מחלת ילדו, במקום 8 ימים של הורה שאינו הורה יחיד".