ווינט: דו"ח: "פירות באושים בכל מערך הגיור"

נכותרת משנה: ניהול קלוקל, מבנה ארגוני רעוע, הגדרות תפקידים לא ברורות, האשמות הדדיות במקום יעול ועיכובי אישורי תעודות המרה במקום הרחבת היקף הגיורים - אלה רק חלק קטן מסעיפי דו"ח נציבות שירות המדינה שבדק במשך כחצי שנה את מערך הגיור והגיע לידי ynet. גורם במשרד רה"מ: "סיבת הדחת דרוקמן נעוצה עמוק בדו"ח החמור"

 

אם נתבונן בהמלצות, נראה לאן כל זה הולך ומה הסיבה לכל זה...

"המלצות הדו"ח כוללות דרישה לרה-אורגניזציה חדשה במערך הגיור. הדו"ח אף ממליץ להעביר את מערך הגיור למקומו הטבעי במינהל בתי הדין הרבניים, או לרבנות הראשית עצמה ותחת סמכותו הישירה של הרב הראשי. חלופה אחרת המוצעת היא השארת מערך הגיור במשרד ראש הממשלה כיחידה עצמאית במגבלות מסוימות".

כשקראתי את כל זה חשבתי לעצמי:  "מינהל בתי הדין הרבניים" קרי החרדים... באמת תהיתי מה הוא עשה תמורת כל השוחד שאומרים שקיבל מהחרדים... כנראה שהדו"ח הזה שהכינו אותו במשך חצי שנה, הוא אולי אחת מהתמורות...

מעתיקה שתי תגובות (טוקבקים) לכתבה שאומרות את הכל:

תגובה מס' 16

16.  אומרט קיבל מזומן מהחרדים-רייך-כדי להדיח את הרב דרוקמן

תגובה מס' 25

25.  החרדים ניצחו ! להלן מבט אחר על הכתבה

"הרב דרוקמן, שנוא החרדים, אחד הרבנים הבודדים שמאיר פנים למתגייר, ומנסה לעזור באמת, בצורה אוהבת ולא מתנשאת, בצורה תומכת ומסבירה, בקירוב לבבות אמיתי - נחל היום הפסד צורב לכל מתנגדיו מהעולם החרדי שבמשך שנים ניסו להפילו .

בעיני החרדים כל "מערך הגיור" איננו לטעמם, הוא מקל מידי לטעמם בגיורים ומגייר יותר מידי, והכי גרוע - זה משהו ממשלתי (כלומר, "מטעם" המדינה החילונית "לא עלינו" ומוסדותיה) ולא משהו חרדי (והרי רק להם יש את הזכות על הדת ולא לאף אחד אחר...)

 ולכן החרדים כבר מזמן הודיעו שהם לא סומכים על הגיורים של "מערך הגיור" ומבחינתם מי שהתגייר שם הוא עדיין גוי בעיניהם, מה שיוצר צרות צרורות של רישומים כפולים, ילדים "ממזרים" וכדו'

ראו החרדים את המצב כי רע והחליטו לעשות מעשה - ליצור נתק מוחלט בין "בתי הדין לגיור" (המוסד מטעמם) לבין "מערך הגיור "המוסד הממשלתי בראשות הרב דרוקמן, שאיננו חרדי אלא "כיפה סרוגה" לא עלינו אפילו מדרבן לשרת בצבא ולתרום למדינה טפו טפו). הנתק הזה, שהיה מלאכותי, מרושע, ומגמתי גרם לכל הבעיות כפי שניראים מהכתבה, גרם לעיכובים, להודעות סותרות משני האירגונים וכדו', וכמובן - הם מעולם לא ניסו לתקן את הבעיה. ההיפך - הם רק טרחו לשים עוד ועוד מקלות בגלגלי "מערך הגיור" כדי לגרום כמה שיותר לכבילת ידיו והפלתו. אפילו ניסיונות הגישור של הרב הראשי (הרב עמאר) היו חסרות סיכוי מראש כדי לא לקלקל את המטרה המרושעת...

והנה - הצליח להם. בסופו של דבר...

לפחות אנחנו, יכולים להבין, ולא לשתף פעולה, לא להכפיש את הרב דרוקמן ואת "מערך הגיור", לא להצטרף למסע ההכפשות האוולי הזה, לא לתת לארס הזה לחלחל לתודעתינו".

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

מאמר בהלול: לא מחכה לנסיך - מקומה של האישה בספרות ילדים

מצטטת בדילוגים כמה קטעים ממאמר מעניין זה:

"בגיל חמש ראיתי את האישה המושלמת: היא היתה יפה בצורה עוצרת נשימה, עורה היה לבן וחלק, היתה לה שמלה מדהימה ומתנפנפת, והיא טיפלה ביעילות בשבעה גמדים קטנים. כששלגיה של וולט דיסני ניקתה את בית הגמדים בחינניות וקלילות תוך כדי שירה וריקוד סוחפים, נראה היה לי שזה בטח הדבר הנפלא ביותר בעולם. כבר אז הבנתי מדוע הנסיך שנשק לה ברכות והציל אותה מתרדמה, התאהב בה ממבט ראשון. היא היתה כל כך אישה. ואני רציתי להיות בדיוק כמוה...

בין כל סוכני התרבות הפוטנציאלים שילד פוגש בשנות חייו הראשונות, ספרות הילדים, מעצם היותה כלי ביטוי מורכב, עשיר, זמין, נגיש וכזה שנתפס כגורם חיובי (בניגוד לטלביזיה למשל), היא בעלת משמעות מרכזית בעיצוב חוויית המציאות שלו: היא מקנה לו ידע על העולם והחוקים ששולטים בו, היא מעשירה חוויות רגשיות בכך שהיא מעוררת את דמיונו ומאפשרת לו להפליג בחלומות מעבר לגבולותיו הפיזיים, היא מעוררת בו הזדהות שבאמצעותה הוא בוחן את רגשותיו, מחשבותיו והתנהגותו, תורמת לעיצוב ערכים ועמדות, מאפשרת לו לשאול שאלות, לקבל תשובות ולהבין איך מרגישים אחרים...

ואם ספרות הילדים היא בעלת כוח להשפעה וקידום מיומנויות רגשיות ובינאישיות, הרי שספרות שמציגה מודלים שאינם סטריאוטיפים, תאתגר את הילד לחשיבה מיגדרית שמרחיבה את גבולות המסרים התרבותיים שהוא קולט, תאפשר לו חשיבה עצמאית ולגיטימציה להטיל ספק במה שהחברה מציגה לו כודאי ומוחלט. חלק ניכר מהספרים שפגשנו כילדים נוצרו בתקופה ובאקלים תרבותי פטריארכלי, בחברה שמושתתת על ערכים גבריים ושלא התימרה להיות שוויונית. דימויים שמבוססים על אהבה רומנטית הטרוסקסואלית, העבירו לבנות את המסר שערכן נקבע על סמך משיכת הגבר אליהן, ושתכונות נחשקות בעיניו הן טוב לב, ענווה, חולשה, מופנמות, התחשבות, דאגנות ותמימות – ערכים שהביעו כלפי הנשים בעלות, השאירו אותן מכונסות בדלת אמות ובעלות מעמד משני, כך שלא סיכנו את ההגמוניה הגברית, ושימרו את הכוח והדומיננטיות שלהם בנורמות ומוסדות החברה".

שלוש דוגמאות מייצגות לאגדות ילדים שהגיבורות שלהן הן נסיכות שכל הווייתן היא לחכות לאביר על הסוס הלבן שיציל אותן

·   שלגייה – קודם היא מטפלת ב-7 הגמדים הגברים, ואחר היא ישנה-מתה, עד שהנסיך מעיר אותה בנשיקה. כלומר, חוץ מטיפול בגברים, אין לה חיים עד שהנסיך מעיר אותה לחיים ומציל אותה

·   היפיפיה הנרדמת – ישנה-מתה עד שהנסיך מציל אותה ומעיר אותה לחיים. כנ"ל, אין לה חיים עד שהנסיך לא מציל אותה

·   סנדרלה – משרתת קשת יום, שהנסיך מרים אותה מאשפתות ישר לארמון

ויש כמובן עוד סיפורים מהסוג הזה. למשל, כל הסיפורים של ג'ין אוסטין, כל ספרי הרומן הרומנטי, סרטים והצגות ומחזות וכו' וכו'. ואחת מהסיבות שאני כל כך אוהבת את כל סרטי "שרק" נעוצה בעובדה שבסרטים אלו מוצגים דמויות אחרות של נסיכות: נסיכות פעילות, לוחמות, שמצילות את עצמן ואת הזולת. מקווה שיותר ויותר יתפרסמו ספרי ילדים וסרטים וכו' שבהם דמות הגיבורות שונות לגמרי. אגב, לצערי אין קשר בין הכותרת של המאמר לבין תוכנו. מקווה שבקרוב יכתבו ספרים שבהם אכן הגיבורות לא ישבו על הספסל ההוא מהקריקטורה ויחכו לנסיכים שיגאלו אותן.

עדות אישית בווינט, במדור יחסים:

"את בסך הכל מחפשת אהבה. אפילו לא כזאת שרואים בסרטים, כי סרטים זה רק סרטים, אלא אהבה פשוטה, כמו שיש אצל ההורים, עם ויכוחים ומריבות, אבל גם עם כיף גדול. ובינתיים השעון מתקתק. את רואה את הפקידה במשרד שלך, שמגדלת לבד ילדה, ומתחילה לחשוב שאולי זה הפתרון גם בשבילך"

והסיום והמסקנה של כל מה שהיא כותבת: "את מחליטה שמחר בהפסקת הצהריים תגשי לפקידה ותבררי בעדינות אם הבת שלה היא מבנק הזרע. את חייבת את זה לעצמך. עוד פיסת מידע, עוד צעד אחד לקראת הלא נודע".

אמנם כאן מדובר על האפשרות ללכת לבנק הזרע. אבל הכתבה מעניינת מבחינת ההתלבטויות האם להישאר על הספסל ולחכות למיסטר רייט (כמו בקריקטורה שהבאתי ברשומה הקודמת), או לקום ולעשות מעשה ולהפוך לאם. מה שיפה הוא שהיום כמעט לכל אחת יש את מי לשאול, יש דוגמה. אימהות יחידניות מבחירה הן כבר תופעה, וכל שנה יש יותר ויותר (בדרך של תרומת זרע, או החלטה לשמור על הריון שנוצר בצורה בלתי מכוונת למשל כתוצאה מסטוץ, או בדרך של אימוץ).

שמבטאת אמת כואבת של הרבה נשים.

כל כך טוב, שבימינו יש כבר הרבה נשים שקמות מהספסל הנורא הזה. ובמקום לצפות כסינדרלה או כמו היפיפיה הנרדמת לאביר שיציל אותן, הן הופכות לאימהות יחידניות מבחירה.

הארץ: בציונות הדתית קוראים להקים בתי דין עצמאיים לגיור

זאת בעקבות הדחתו של ראש מינהל הגיור, הרב חיים דרוקמן, שבחודש שעבר נקבע בביה"ד הגדול כי גיוריו "בטלים" מעיקרם

מתוך הכתבה:  "יש תקווה שהניצחון החרדי הזה יגדיש את הסאה", אמר אתמול הרב בני לאו, מרבני הציונות הדתית, בהתייחסו להדחתו שלשום של ראש מינהל הגיור הרב חיים דרוקמן. הרב לאו קרא לעמיתיו רבני הציונות הדתית "להרים את הכפפה" ולהתחיל לספק לציבור הכללי והדתי-לאומי שירותי דת בתחומים מגוונים, ובכלל זה הקמת בתי דין עצמאיים לגיור וגירושים. לדבריו, אפשר שהמאבק הנוכחי יביא לקצו את המונופול החרדי על שירותי דת...

שלושה שבועות לאחר שפרצה, סערת הגיורים נראית כמעט כמו מלחמת דת כוללת בין החרדים האשכנזים ובין הציונות הדתית. בתווך נמצאים החרדים הספרדים, המנסים לעשות הכל כדי לבדל את עצמם מהציונות הדתית...

ברקע הדברים עומדת החלטת הרבנים הליטאים שלא להרפות מפרשת הגיורים, זאת לאחר שבית הדין הרבני הגדול, שבשליטתם, כבר קבע בחודש שעבר כי אלפי גיורים שנעשו בבתי הדין לגיור שבראשות הרב דרוקמן "בטלים" מעיקרם; הדיינים גם הורו לרשמי נישואין בלשכות הרבנות לסמן כ"מעוכבי נישואין" גרים שלפי התרשמותם אינם שומרי מצוות.

הרבנים החרדים ממאנים להסתפק בהדחתו של דרוקמן מראשות מינהל הגיור. היום יתפרסם בעיתונים החרדיים הרשמיים מכתב מטעם בכירי הרבנים האשכנזים, בהם הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרן לייב שטיינמן, המתריע מ"פרצה חמורה" בגיורים שנעשו ונעשים בבתי הדין המוסמכים מטעם המדינה לגיורים. למכתב יש משמעות פנים-חרדית רחבה: הוא מכוון נגד הרב הראשי לישראל שלמה עמאר, הממונה מטעם הממשלה על נושא הגיורים, שהעניק גיבוי חלקי לבתי הדין של הרב דרוקמן. הרבנים האשכנזים תובעים מעמאר לקבוע בעצמו כי הגיורים שנעשו בבתי הדין של הרב דרוקמן פסולים".

* * * * * * * * * * * * * * * * * *

וכפי שאני תמיד מסכמת כשאני דנה בנושאים הללו: זהו עוד מהלך במאבק של החרדים האנטי ציוניים נגד רבני הציונות הדתית. ואני מוסיפה: זהו עוד מהלך במאבק על דמותה של היהדות, במאבק על השליטה על בתי הדין הרבניים, במאבק על האוטוריטה: למי הסמכויות בנושאים כגון נישואין, גירושין, גיורים ועוד.

זולגות הדמעות מעצמן

"הגעתי הביתה ואמרתי לעצמי, אלוהים ישמור! מה עשיתי?", מספרת ד', שאימצה ילדה בת שנתיים, וחוותה "דיכאון אחרי אימוץ". לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת בר אילן, ד' היא אחת מכל עשרים אמהות בישראל, שעברו חוויה דומה. סינדרום אמיתי או סערת רגשות חולפת? המומחים חלוקים

בכתבה מובאות כמה עדויות וגם דעות שונות של מומחים/יות בנושא. מתוך הכתבה:
"המושג "דיכאון שלאחר אימוץ" אינו מוכר רשמית מבחינה מדעית, אך בארצות הברית הוא נפוץ בשנים האחרונות בקרב נשים שאימצו ילדים, שחשו מצוקה והחלו להגדיר כך את מצבן. אפשר למצוא אותו בשפע באתרי מידע, פורומים ובלוגים העוסקים באימוץ. "התופעה נמצאת במצב שבו היה בעבר דיכאון שלאחר לידה", אומרת הפסיכיאטרית לילדים ולנוער מירי קרן, מנהלת היחידה לגיל הינקות במרכז הרפואי גהה. "אין עליה כמעט מידע מחקרי, בעצם היא עוד לא ממש מוגדרת, והמודעות לקיומה נמוכה".

באחד המחקרים הספורים שנעשו על התופעה התברר, כי הנשים המאמצות חווות סוג מסוים של דיכאון אחרי האימוץ... לפי המחקר, תופעת הדיכאון שכיחה אצל כ-5% מהמאמצות (לעומת כ-15% מהאמהות הביולוגיות), אך אף אחת מהן לא הגיעה לרמה של דיכאון פסיכוטי, כפי שעלול לקרות לאמהות ביולוגיות. בניגוד לאבות ביולוגיים, שלעתים דיווחו על קשיים ועל דיכאון, תופעת הדיכאון לא נמצאה כלל אצל אבות מאמצים".