אולי הלב התכווץ לי, לא אוהבת אף אחד.

כריס קורנל תמיד ידע ללחוץ בקול המדהים ששיך אך ורק לו על כל המקומות הכי כואבים שלי

אני לא יודעת אם זה בגלל שהוא מעלה בי נוסטלגיות שכן ועדיף לשכוח או שזה פשוט המבטא שלו דוקר בי מחטים בלתי נראים.

מיום רביעי אני עסוקה בלהשתין על כולם בקשת, ולהגיד את כל מה שמציק

אם רק הייתי יודעת מאיפה בא לי כמויות ביטחון העצמי שלי, הייתי מאמצת את השיטה-

אולי זה מרוב מחשבות על דרכים איך להיות עצמי. אבל אני רוצה לברוח מהרעיון הזה לכמה שניות.

המילים שאני יורה לעבר אנשים כואבות לא פחות מכדור של רובה או חץ ספוג ברעל,

אני מעולם לא התכוונתי לפגוע באף אדם, ותמיד ספגתי עלבונות גם של אנשים אחרים, עד שהכל התפרץ כמו לבה רותחת

וזה טוב, זה נפלא,

סוף סוף אני לא מתחבאת ומחייכת חיוכים מאולצים ובלב מאחלת מוות.

די לצביעות.

די למי שאני לא.

הרבה אנשים מעריכים אותי עכשיו, על האמת והמוסר ששלחתי בכעס לכיוונן

דברים הולכים לי טוב,

יותר טוב ממה שנדמה לי.

לפחות עכשיו...לפחות עכשיו הסרתי מעצמי עוד קליפה

אנחנו ניהיה בסדר.

טליה.

כן, טליה.

Shes going to change the world But she cant change me

שבוע טוב.

תזכורת:

ביטחון עצמי לא קונים במכולת.