אם תביטי בעיניי את תראי להבה.

OMG עדדדדדדדדדדכככככככככככוןןןןןןןן!!!

חהחהחה לא כתבתי פה מאז תחילת החופש הגדול .....

כל כך השתנה מאז הילדה הקטנה שרשמה פה, הסתכלתי בפוסטים הקודמים ועלו לי פלאשבקים על שנה שעברה.

איזה שטויות רשמתי, ועל מה חשבתי לעזאזל?! אבלא למרות שאני קצת מתביישת אני לא אמחק אותם, הם סוג של נוסטלגיה כזאת, הצצה לראש שלי, לראש של פעם.

התקופה עכשיו לא משהו, נכנסתי לפני איזה שעה כדי לכתוב, הפסקתי כי הוצפתי בדמעות ואז שמעתי את אחותי עולה, ולא רציתי שתראה אותי בוכה, נכנסתי לשירותים ובכיתי כמו פוסטמה. ואז דודה שלי קראה לי, ואני מוצפת בדמעות ואין לי כוח לענות לה עם הקול המגמגם והיא צועקת וצועקת ודווקא עכשיו את נזכרת לקרוא לי?! תמיד זה בא ברגעים הלא נכונים. ואז אמא שלי עולה ואני בשירותים בוכה כמו לאיודעתמה ואני לא אתן לאפאחד לשמוע אותי בוכה. אז ניסיתי להפסיק את הבכי ונשארתי עם עיינים אדומות, וכל שניה אני עומדת לפרוץ בבכי. ואז קראו לכולם לקידוש ועדיין נשארו לי דמעות שלא הספיקו לצאת, ואז הוא שואל אותי "בכית?" ואני "לא,לא מה פתאום". וזה הרגע שכמעט נשברתי. ולפני כמה דקות הוא נכנס לי לחדר וכבר התחילו לנזול לי דמעות בזמן שכתבתי את זה, ומתחיל להצחיק אותי...

ואני כל כך אתגעגע לזה........................................................................

:( עצוב..

וביום ראשון יש לי מבחן בערבית. ואני לא יודעת כלום, ויש לי מלא ללמוד, ואני כל כך הולכת להיכשל, ו100 שקל לשיעור חינם, ויהיה לי תעודה חרא, ואין לי כוח.

אין פה אף אחד שאכפת לו, וגם בשביל לחשוב על זה אין לי כוח. ואני עצלנית לסדר את החדר וגם להתקלח וולכת לישון, ואין לי כוח לכפיפת בטן, ואני חייבת, אבל אין לי כוח.

התחלתי לכתוב את הפוסט לפני יותר משעה, ועשיתי כל מיני הפסקות ודברים שנכנסו לי באמצע, ובהתחלה התחלתי עם הטוב ואחר כך זה הסתיים עם הרע................