לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם תביטי בעיניי את תראי להבה.


כינוי: 

בת: 33

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2008

געגועים...


 

אני לא מאמינה שזה קרה, אחי התגייס... כמה חיכיתי ואמרתי שהולך להיות כל כך שקט בבית, וזה יהיה לי טוב, אבל כל כך טעיתי,

הרעש הזה, השמחה שהוא מביא הביתה, נכון יש ריבים מכות וצעקות אבל, ככה זה אצל כולם.. ועם כל זה יש גם הרבה צחוקים ושמחה ואהבה. אני כל כל מתעגעת! ורק היום הוא התגייס, התחלתי להיות עצובה כבר ביום שישי, שקלטתי שזהו, זה כבר לא יהיה כמו פעם ותקופה הסתיימה... כבר לא נהיה 3 ילדים בבית כל הזמן, עכשיו הוא יחזור רק פעם בחודש בערך, ולא נראה אותו כל כך הרבה ולא נגור ביחד, ומתי שהוא יצא מהצבא ,אני אתגייס.. והתקופה הזאת לא תשוב לעולם! ואני נדכרת כל הזמן בילדות שלנו, בשטויות שהיינו עושים, בשירים שהיינו ממציאים,השיחות .. היינו כל כך מבינים אחד את השני.. פתאום אני מרגישה שנהיה כל כך שקט, כבר בתקופה האחרונה.. אני כל כך מתגעגעת לילדות שלנו ביחד... אני מסתכלת בתמונות ונזכרת בדברים.. וכל כך עצוב לי  :(

כבר בכיתי מלא היום, כשליווינו אותו לתל השומר, אז היינו אני ההורים שלי אחותי וחברה שלו, הצטלמנו, צחקנו, אני הייתי בעיקר עסוקה בהלסתכל עליו, ולחשוב מה נעשה בלעדיו... ושקראו לו לעלות לאוטבוס, הרגשתי כל כך לחוצה.. והרגשתי שזהו זה הגיע, וממש לא רציתי שיעלה לאוטבוס הזה וילך מאתנו, אז בכיתי, וגם החברה שלו, וסבתא שלי גם ראיתי אותה יושבת בצד ומזילה דמעות....

והסתכלתי עליו, חושב, לא יודע מה מצפה לו, לאן הוא הולך... והסתכלתי עליו, וראיתי כמה מוזר וקשה לו, גם להיפרד מהחברה שלו... רואים שהוא אוהב אותה...  והילד הזה שכל הזמן השתטה, ועשה שטויות.. כבר לא ילד.. הוא חייל, הוא כבר בחור בוגר... וזה כל כך קשה לעכל, פתאום שקט...... פתאום אין צעקות, יותר מדי שומם כאן........

 

לפני כמה זמן, אז מישהו שעכשיו הוא בשכבה מעליי, והוא היה איתי בגן.

אמר לי שהוא זוכר אותי, וזוכר את אחי.. שהיה תמיד בא לקחת אותי מהגן.... והוא שאל אותי מה איתו, ואמר לי שבטח אני ממש קשורה אליו ואני בתגובה אמרתי לו "כן בטח" כזה.. בלי הרבה חשיבה... ולא ממש הרגשתי שאני ואחי ממש קרובים, אבל עכשיו אני מבינה את המשמעות של כל זה. וכמה באמת הוא חסר כאן, וכמה הוא חסר לי.

 

 

 

 

 

 

 

הייתי שמה פה תמונות מהיום, תמונות שלנו.. אבל יש לי מחשב מטומטם

 

שיר לסיום:

 

אחותי / גלעד שגב

 

החיים לא מקיימים
אחותי, אני יודע
כאבים לא נפסקים
מול אור שבא, את בוכה.

כי באור את רואה
שאת קצת נעלמת
באור את רואה
שלא קל לך לבכות
פתאום מרגישה
שהדלת נסגרת
והזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור

השקרים הם עוד שמיכה
אחותי, אני שומע
זיכרונות בחשיכה
הם נחמה כשיש רק אור אחד

זה האור שנראה
כשאת מחייכת
זה האור שיאיר
כשתתחילי לחיות
פתאום מרגישה
שהדלת נסגרת
והזמן לא, לא עוצר

ולעולם לא יחזור

אם את בוכה אז את שומעת
אם את בוכה אז את שומעת
אם את בוכה את כבר יודעת, יודעת...

אז בואי נדבר
ונלך סתם לשבת
נשתה ונצחק
תספרי לי הכל
ותחזיקי חזק
נעבור את הדרך
כי הזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור

האור שנראה
כשאת מחייכת
זה האור שיאיר
כשתחליטי ללכת
כי הזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור

כי הזמן לא, לא עוצר
ולעולם לא יחזור

אם את בוכה אז את שומעת.
 
 
 
 
 
אוהבת מאוד מאוד [ ולמרות שמתי שאני אראה אותך, אני בטח לא אומר את זה. והרגשות יחזרו לקדמותם, אתה שוב תעצבן ותציק לי, ואני לא אדע מה לעזאזל חשבתי שרשמתי את כל זה.. אני באמת אוהבת אותך ]
 
ליהי.
נכתב על ידי , 6/1/2008 21:05  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



1,519
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18 , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל???.. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ???.. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)