| 1/2009
רננה נאמן,
אני בבית, סוף סוף בבית לאחר תקופה כל כך קשה ואינטנסיבית, בקושי הספקתי להוריד את המדים וכבר נסגרתי בשירותים כדי להתפרק בכל המובנים ומתוך השיעמום במצב הנ"ל בהיתי בערימת העיתונים. הדבר הראשון שתפס לי את זווית העין זו את, הסתכלתי על התמונה שלך מרוחה על שער העיתון, זוג עיניים כחולות היושבות להן במרכז פנים שמנסות ליצור חזות מאיימת, ועוד כמה כותרות עם סלוגנים שלא יביישו את "מאבק אחד" מודבקות בצורה כל כך אירונית מעל הפרצוף הריק הזה שלך.
זה מרתיח אותי, פשוט שורף אותי מבפנים לדעת שקיימים בני נוער כמוך, הלוואי והיית רק טיפה שחורה בים צלול אבל ברור לי שזה לא המצב. שלא תביני לא נכון, אני בעד פלורליזם, אני מהאנשים האלו שתמיד היו שונים, כמעט אף פעם דעותיי לא עלו בקנה אחד עם הממונים עליי... אך מה שצורם לי בך כל כך זוהי לא הדעה השונה אלא היהירות שלך, קלות הדעת ופשוט חוסר ההבנה שגובלת בילדותיות משהו.
אני, שלומית למפרט, בוגרת קורס הקצינים מחזור 23 בקרוב מתחילה את שלב ההשלמה אשר בסופו אהיה קצינת ת"ש, במשך השירות שלי הייתי מש"קית ת"ש בגדוד 906 של בית הספר לחי"ר, במשך שנה בתפקיד הכרתי לוחמים מכל יחידות החי"ר בצה"ל וטיפלתי בתנאי השירות שלהם במסירות ואהבה.
לצערי, באותו הר הרצל בו ראית חוסר אובייקטיביות שוכבים מהטובים בחיילי אשר הוכשרו למפקדי כיתות ונהרגו למענך, בשביל שעיניי העגל הכחולות האלה שלך ישארו פקוחות, כדי שהעיניים של אמא שלך לא יזילו דמעות, כדי שתוכלי להמשיך ולעסוק "באמנות שלך" בתוך הבועה של עצמך.
איזה אובייקטיביות את מחפשת, איזה צד שני? לכי לאמא של דביר עמנואלוף ז"ל שהיה מ"כ בפלחה"ן גולני ותשאלי אותה מה היא חושבת על ההרוגים בצד השני, מה היא אשמה בזה בכלל? ואת יודעת מה, את יכולה לטעון שדבר בא כנגד דבר ואם אנחנו היינו פחות תוקפניים או כל דבר אחר אז הדברים לא היו נראים כמו שהם ואולי דביר לא היה נהרג, אולי גלעד שליט לא היה נחטף.. אולי ואולי ואולי. אמא בכל צד היא אמא ואני מבינה את הכאב, תאמיני לי, אך מה עם האנשים שנהרגו לא מתוך הגנה על הארץ? לא מתוך "הכיבוש" שאת מכוננת עליו...ביקרתם בחלקה של נפגעי פעולות האיבה? מה הם אשמים? ראית כמה עוד מקום יש על הקיר? זה אומר שעוד שמות הולכים להתווסף. אז קדימה בואי נדבר על ההרוגים של הצד השני, נכתוב את שמותיהם של השאהידים ובכירי החמאס שנהרגו בהגנתם על פלסטין, באמת שהם מסכנים וגם בטח להם הייתה אמא.
אני יכולה להמשיך עוד שעות, ולשפוך שאלות כמו דם אבל בסופו של דבר אני בוהה בתמונה הזאת שלך, בזווית הפה הקטנטן שמתעקם קלות ואני רק רוצה לאמר לך דבר אחד, תתבגרי.
אני לא מדברת איתך מהכתפיים, לא מתוך "רעל" שאולי בא עם המדים שקיבלתי באוגוסט 07 אלא בתור שלומית, בוגרת תלמה ילין במגמת האמנות החזותית. אני יודעת מה זה תיכון לאמנויות, אני מכירה את הדבקות הזאת לשמאל הקיצוני, אני מכירה כל ארגון שמאלני, כל מאבק, כל הפגנה ויכול להיות שבחלקם אפילו נכחתי, אין מה לעשות אנחנו חברה דמוקרטית ועל מנת שהביקורת העצמית הזאת שאת מדברת עליה תתקיים, ארגונים כאלו חייבים לבעוט לנו בחוסן הלאומי מדי פעם ופעם- אין לי בעייה עם זה, יש לי בעייה עם טמטום וחוסר בגרות.
כואב לי פיזית שאת אומרת שרימו אותך במשך שלוש שנים, אני מבינה את הצורך הזה לשפוך את כל מי שאתה ואת האני מאמין שלך על גבי קאנווסים לבנים אבל את חייבת לשים את הגבול בין בעיטות קפריזיות במסגרת (המשוייכות לגיל ההתבגרות) לבין ביקורת אמיתית וכרגע יקירתי, את נמצאת במשבצת של אותה ילדה קטנה שצורחת כי היא חושבת שזה מגניב, כי היא מנסה ליצור משמעות בשקל תשעים- זה לא עובד ככה.
אם כבר נדבר על אמנות, בתור אחת שלמדה בתיכון לאמנויות הייתי מצפה ממך להבין קצת יותר את כל הרעיון שעומד מאחורי "המכונה המשומנת" של רם כהן. אין פה שום מכונה, יש פה זיקה למקום שבו את נמצאת. אמנות לא יכולה לבוא מוואקום, מעצמה, הדבר הראשון שמלמדים אותך באמנות חזותית זה לצאת מסטודיו האמן, להגיב. את לא יכולה להתענג על אמנות תלושה ולחשוב שיש לך משמעות (כאילו את יכולה, פשוט את תהיי טועה).
אני יכולה להמשיך ולפרוס בפנייך מור"קים שלמים ושמות של הרוגים אך זה לא יזיז דבר, לא בגלל שאת אדם שמאלני בעל דעות חזקות אלא בגלל שיש לך פשוט בעייה בתפיסה מתוך חוסר מודעות. אין לך מושג איפה את חייה ואת גם לא תביני את זה עד שלא תמצאי את עצמך על מדים. אז אם חשבת שאת מסרבת "לעצום עיניים ולאטום אזניים" דעי לך שאין ביכולתך לעשות זאת כיוון שאת עיוורת וחירשת לחלוטין.
אני לא אומרת שאין מקום לדעות שלך, אני פשוט חושבת שמילים שאין בסיס מאחוריהן נשארות יפות לדקה ולאחר מכן מתפוררות באוויר.
אז ילדונת, אני מצטערת מאד לבשר לך, אבל משהו השתבש בצורך שלך להתבלט ולהיות דמות אינטלקטואלית ומרדנית- פה את נכשלת. אני, רננה נאמן, לא קונה את הסלוגנים הריקים שלך וממשיכה לעשות את עבודתי נאמנה, מצטערת אם הרסתי לך את הזעקה לתשומת הלב.
(הקטע נכתב כתגובה לכתבה שנעשתה על רננה נאמן, תלמידת עירוני א' אשר הפיצה מכתב הקורא כנגד הגיוס לצהל)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Shloma