כי זה עושה לי בחילה.
|
| 6/2009
ואם באמת טוב לך?
כי זה כמו לדמיין מה תעשי כשהכלב שלך ימות- כל בוקר מחדש
זה לא בגלל שאת רוצה להכין את עצמך לנורא מכל, למסכן יש עוד לפחות שבע שנים אבל משהו בתוכך פשוט מסרב להבין את זה שלפעמים, יכול להיות שבאמת טוב.
את מכורה למחנק הזה בגרון. את רוצה לדעת שרע, כי עם רע הכי קל להתמודד, אחרי הכל מה יש להפסיד כשהכל גם ככה ברצפה.
כי ליפול מקומה ראשונה לא הורג ולא כואב כמו ליפול מהשמיים.
הלוואי שפעם אחת בחיים היית יכולה לעמוד במקום ולחייך לכל מה שמסביבך בידיעה שהכל קבוע, בבטחון של ילדה קטנה שעומדת באמצע שדה תותים.
זה כאילו שאת רגילה לזה שאף פעם לא קיבלת את מה שבאמת היית צריכה.
אז הרגלת את עצמך לסגור את הפה ולפתוח הרגליים, וכל אחד נכנס לתוכך והשאיר לא יותר מכמה מיליליטרים של ריקנות וצער.
כי הרבה יותר קל להרפות מצנצנת ריקה, אף אחד לא מצפה ממך לריבה.
ועכשיו הוא אוהב אותי, באמת באמת אוהב אותי
ולמען האמת, גם אני באמת אוהבת אותו, כמו שבחיים לא אהבתי אף אחד ואני בחיים גם לא יאהב.
אז למה כשזה מתוק באמת אתה מפחד שעובדים עליך? למה כשטוב לי אני מסרבת לקבל את זה?
מה גורם לי לרצות להתלות בדברים שעושים לי רע. למה אני צריכה לתת למלאך הזה לספוג כל כך הרבה רעל ממני
למה.
אני מצטערת, אני עוד לא בטוחה שאני יודעת איך לאהוב את עצמי. בגלל זה כל כך קשה לי להאמין שמישהו אחר יכול.
אין ספק שנכנסת לשדה קרב שהותיר אחריו אדמה חרוכה חסרת פשרות יקירי, אבל לראות אותך מנסה לגדל עליה פרחים זה בהחלט מרגש.
אתה חוזר כל יום והופך את האדמה מחדש ומלטף אותה במקומות הכואבים כאילו שהם מעולם לא היו קיימים עבורך, כי מולך מונחים קילומטרים שלמים שמכילים רק שלמות.
הפרחים שהצמחת גדלים בתוכי, אבל עדיין, כלפי חוץ יש חורים שקשה לכסות.
אני אוהבת אותך שזה כואב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Shloma