חצי שנה הבלוג הזה קיים.

לפני חצי שנה, ישבתי בביתי ערב אחד וכתבתי יצירה סתמית.

הרי לכתוב בשבילי זה עניין כ"כ לגיטימי וטריוויאלי.

אז כתבתי. ויצא משהו שבחיים לא כתבתי בעבר.

מיותר לציין שהשעה הייתה 2 בלילה והייתי חרמנית אחרי שבועיים בלי סקס.

אבל כתבתי. והרגשתי כ"כ גאה בזה. שרציתי. הייתי חייבת. לפרסם את זה.

בבלוג האמיתי לא בא בחשבון.

שם החבר קורא והוא לא בעד הכתיבה הזו.

שם כל החברים קוראים.

שם כל העולם יודע מי אני בדיוק.

ולכו תדעו מי מהמשפחה.

אז ויתרתי.

וכך עלה לי הרעיון הזה.

פתחתי את הבלוג. ומאז אני יותר ממרוצה.

מעבר לכך שאני מפתחת את הכתיבה שלי ואת היכולות שלי.

אני מכירה המון אנשים. ומקבלת תגובות שמחממות את הלב.

אף אחד לא יודע עד עכשיו על הבלוג הזה.

2 מחברי הטובים שיש לי צורך בביקורות שלהם, אבל זה הכל.

אף אחד.

אפילו לא הב"ז.

ואני כרגע יושבת אצלו.

הוא מתקלח.

ולוקחת את הסיכון הזה.

כותבת אצלו.

שישאר אצלו בלינקים.

חייבת לציין שאני נורא אוהבת לכתוב. ונורא כיף לי לראות שאנשים קוראים פה ומגיבים לי.

אולי יום אחד אחשוף את עצמי.

אבל בינתיים,

עד הפעם הבאה

אני נשארת אנונימית.

Emilia