שעת שקיעה מאוחרת.
אנחנו נוסעות בכביש בין עירוני שומם.
אני מביטה במאורות המרצדים בחלון. מקשיבה לשיר מעומעם ברדיו.
שרה מילה פה, מילה שם.
מדי פעם מביטה בה. שערה ארוך וכהה, אסוף באדיקות בגומיה שחורה.
משקפיים ישובים על אפה, היא מתרכזת בכביש ובנסיעה. לא בי. אף פעם לא בי.
אני מפהקת, עייפה, עייפה ממנה. עייפה מהנסיונות, מהמשחקים.
בא לי לשאול אותה. מה- את- רוצה?
-מה היא רוצה באמת?- אני תוהה -ומה את רוצה?- שואלת את עצמי. -אותה- התשובה כ"כ ברורה.
עוצרות בצומת מוארת. היא מביטה בי, מחייכת, שותקת. - מה את שותקת?- אני נרעמת בתוכי.
אנחנו ממשיכות לנסוע. הצומת המוארת הופכת לכביש שחור וארוך. החושך מרדים אותי.
אני עוצמת את עיני, מריצה בראשי את הפעם הראשונה שנפגשנו.
את המגע המלטף שלה, העיניים הבהירות שלה המביטות בי ברוך.
את המשיכה שהרגשתי, עוד מהפעם הראשונה.
חושבת על הנשיקה ההיא. האחת. הבודדה. הנשיקה שלא הובילה לשום דבר,
ולא פתרה שום דבר. רק סיבכה.
חושבת על השפתיים הוורודות, מלאות התשוקה.
"על מה את חושבת?" היא שואלת פתאום. אני מתעוררת מהחלום הקצר אליו נעלמתי.
"סתם, לא הרבה".
"להוריד אותך בבית?" אני שמה לב פתאום שנכנסנו לעיר.
"אני מניחה, מה שבא לך" אני מראה לה שאני פתוחה להצעות.
"האמת היא שחשבתי על דברים אחרים" היא אומרת בפתאומיות.
-לחנות במקום מרוחק ולהזדיין עד מחר בבוקר?- אני אומרת לעצמי, ועונה לה "על מה?"
"לא בדיוק יודעת, אבל לא בא לי הבייתה עדיין" מסתורית כתמיד.
"האמת גם לי לא" אני עונה לה.
היא חונה בכניסה לעיר, צמוד לחורשה החשוכה שמקיפה אותה. רחוק מכל אדם, מכל צליל, מכל מאור.
חושך, רעש של מנוע הרכב, היא ואני, לבד.
גם אם היו לי אלף מילים לא יכלתי לתאר את התחושה שעברה בי באותו הרגע.
"למה עצרת?" שאלתי אותה ובליבי הודיתי.
"סתם, אין טעם להמשיך אם לא נדע לאן לסוע" היא אמרה בפשטות. -צודקת-
"אז פשוט נשאר פה?" אני מציעה
"אין בעיה" היא פותחת את חגורת הבטיחות, מגבירה מעט את הרדיו ומסתובבת אלי עם גבה אל הדלת.
"אפשר סתם לשבת לדבר, נחמד פה" היא מחייכת. "סבבה" אני עושה כמוהה.
אנחנו ישובות אחת מול השניה, כל אחת בתנוחה שלה.
היא מספרת על בחור מהאוניברסיטה שאיתו היא נפגשת,
אני מספרת על המשרד, העבודה, האנשים.
כל אחת בשלה, משתפות, מתעניינות.
"מה עם סקס?" היא שואלת אחרי שמיצינו את רוב נושאי חיי המשעממים. -זה חייב להגיע לסקס, אה?-
"מה איתו?" אני צוחקת "מתי בפעם האחרונה ש...?" היא ממשיכה. "לא יודעת, לפני חודשיים ככה" אני מהססת.
-באמת עבר הרבה זמן- "מאז שנפרדת מ..." היא שואלת "כן" אני עונה כמעט מיד.
"מה איתך?" אני שואלת אותה, תוהה מי תפס את מקומי.
"קצת פה, קצת שם, לא רציני" היא מחייכת. " כמו תמיד" אני אומרת לה. -כמו תמיד- חוזרת על זה בראשי.
אנחנו מתחילות לדבר על סקס, הופכות את הנושא מקדימה ומאחורה, משתפות, צוחקות.
"שכבת פעם עם מישהי?" אני מרגישה זה הזמן לשאול
"ברור, עם יותר בנות מבנים האמת" היא עונה, מפתיעה אותי שוב.
"וואלה? לא היה לי מושג" - "לא ידעת?" היא מחייכת,
"ידעתי שאת נמשכת לנשים, הרי ככה הכל התחיל ביננו, אבל לא ידעתי ששכבת..." אני ממשיכה, מקנאה.
"ואת?" -אני? צעירה שכמותי, מעולם לא טעמתי טעמה של אשה-
"לא, לא יצא לי..." אני אומרת, כאילו היא לא ידעה
"הייתי בטוחה שגם את!" היא אומרת
"למה היית כל כך בטוחה?" אני מופתעת ממנה
"בעיקר כי התחלת איתי בלי בושה באותו יום שישי שהכרנו, הייתי בטוחה שזה כל מה שאת מחפשת" היא הסבירה בחיוך
"האמת היא שאז ממש לא התחלתי איתך" -באמת שלא- "יותר נראה כאילו את התחלת איתי" אני מצתדקת. למה?
"זה כי באמת התחלתי איתך" היא הסמיקה. "רואה, צדקתי" -מה הפואנטה בזה?-
"תשמעי, מה שהלך מאז אותו יום שישי זה הרבה יותר מאני מתחילה איתך ואת דוחה אותי" היא מסבירה את עצמה
"כמובן, אבל למה את חושבת שדחיתי אותך?" -אני שונאת אי הבנות-.
"כי היית איתו, מה היה לך לעשות איתי?" -היא שוב מתרצת בזה?- "שטויות" אני מטיחה בה בשקט.
שותקות, שותקות, שותקות. היא יושבת מולי.
חולצה לבנה מכופתרת, מכנס אפור, נעלי בובה עשויות זמש.
שיערה כבר פזור מקודם, נופל על פניה בעדינות, מעטר את ראשה היפה.
ואני? לבושת טריקו שחורה תמידית וג'ינס בהיר. עפון שחור משוך בעיני. פשוטה, מיוחדת, שונה כתמיד.
"הייתי מפתה אותך אם היית נותנת לי, אז" היא אומרת פתאום
"אז? מתי?" -הייתי נותנת לך תמיד- "לפני חודשיים, כשיצאנו ל..." היא אומרת ואני קוטעת אותה "אה, כן, אז"
אני נזכרת באז, לפני חודשיים. היינו שתינו שתויות מעט וחרמניות הרבה, נזכרת איך נגעה בירך החשופה שלי כל דקה,
איך ליטפה אותי, איך נישקה אותי כשאף אחד לא ראה, נזכרת בקימורי גבה שליטפתי. כל כך סקסית, אז ועכשיו.
"ולמה לא בעצם?" אני שואלת, תוהה בקול רם, לא באמת רוצה תשובה.
"כי, לא חשבתי שזה יוביל לאנשהו"
"רצית?" -תגידי שכן- "בטח" היא מאשרת את מה שרציתי לשמוע
"אני תמיד רוצה" מוסיפה "מה זאת אומרת תמיד?" אני שואלת בטיפשות ובתמימות, כמו ילדה קטנה, צריכה את הכן
"כן, גם עכשיו" היא מחייכת מבעד למשקפיה עם המסגרת השחורה.
יושבות, שותקות, דקה, שתיים.
אני מתראת לעצמי מצב שבו אדם שלישי יושב איתנו ברכב וצועק "תעשו את זה כבר!" מרוב מתח מיני.
המתח, המתח. אני יודעת מה יקרה אבל לא בדיוק יודעת. -תעשי משהו-.
היא מסתובבת, חוגרת את חגורתה, ומתניעה.
אני כמוהה, מבינה ולא מבינה, עושה מה שתגיד.
היא יוצאת מהחורשה הסבוכה, עולה על הכביש ונוסעת. נוסעת. נוסעת.
נכנסת לשכונה שלה. חונה. יוצאת מהרכב ואני אחריה.
עולה במדרגות לביתה, פותחת את הדלת, אני נכנסת.
עולה לכיוון חדרה, בקצה המסדרון בקומה השניה.
נכנסת לחדר, אני אחריה, נועלת את הדלת.
אני עומדת צמודה בגבי אל הדלת, בוחנת את החדר.
היא מורידה את המעיל ומניחה את התיק על הכיסא.
פונה אלי, מסירה ממני את ג'קט הג'ינס הדהוי.
אני מביטה בעיניה, לא יכולה להסיר את המבט, מתמכרת, מתהפנטת.
היא מסתכלת עלי, מתנשמת קצת בכבדות, ומתקרבת.
שפתיה על שפתי, טועמות מעט, מגששות, ואז נכנסות לפעולה.
מלקקות, מנשקות. אני עוצמת את עיני ונסחפת עם התחושה הזו.
התחושה המתוקה והמפנקת של המגע שלה. של הידיים שלה שאוחזות בצווארי.
של החזה שלה שצמוד לשלי, של הטעם שלה בפי.
אני מנשקת אותה בצורה הכי טובה שאני יכולה, נשיקה איטית וארוכה,
שפה רודפת שפה, לשון מלקקת לשון, בין לבין מתנשמת מהתחושה שהנשיקה הזו מעבירה בי.
היא לוחצת על מתג האור שמאחורי, משרה חושך על החדר, לא מתנתקת מהנשיקה.
אפלוליות, כזו גורמת לנו לגשש. -לגשש זה טוב-.
אני פותחת את כפתורי חולצתה הלבנה והמגוהצת.
כפתור כפתור חושף שדיים שמוחזקים בחזייה לבנה ובוהקת.
2 עיגולים קטנים ובהירים, בולטים.
אני מנשקת את צווארה ואחר כך את עצמות הבריח, לבסוף מגיעה לחזה שלה,
מנשקת בעדינות את החלק החשוף, היא מתנשמת בקול רם ומתרחקת ממני.
היא משכיבה אותי על המיטה ומפשקת את רגלי. נשכבת ביניהן.
מורידה את חולצתי, זורקת אותה איפושהו בחדר.
אני נותרת בחזיה שחורה כלילה. היא מורידה את מכנסי הג'ינס שלי.
משאירה אותי בלבני התואמים. ואז עולה למעלה, בדרך מעבירה ליטוף קטן על המשולש מכוסה התחרה,
מעבירה בי צמרמורת.
היא מתיישבת עלי, מפתה אותי, מביטה עמוק לתוך עיני. -אין לך מה לפתות אותי, אני כולי שלך- חושבת לעצמי
שעה שהיא מורידה לעצמה את החזיה. חושפת לעיני את החזה הבהיר שלה, העגול, המושלם,
עם הפיטמות הוורודות והבולטות, מחכות ללשון שלי.
אני מושיטה את ידי לגעת והיא עוצרת אותי, אוחזת בידי ומעבירה אותם מאחורי ראשי, מחזיקה אותם חזק, רכונה מעלי.
כל גופה העירום מולי, החזה שלה, שיפולי בטנה השטוחה, הירכיים החזקות והרכות, אני רק רוצה להושיט יד ולגעת בכולה.
היא מלקקת את שפתי ליקוק מהיר ומתרחקת, מלקקת ומתרחקת, טיזרית קטנה.
אני משחררת בכוח את אחיזתה, ואוחזת בראשה, מנשקת אותה בכוח. היא נכנעת, נשכבת עלי,
רגליה פשוקות, ישבנה בידי.
היא מורידה לי את התחתונים ומשאירה אותי עירומה כביום היוולדי.
מלקקת את החזה שלי, לכל אורכו ולכל רוחבו, מלקקת מסביב לפטמה בעדינות, נושכת את הקצה. אני נאנחת בשקט,
מתמכרת ללשון החמה שלה שעוד תשנה לי את העולם.
הלשון שלה שיורדת במורד בטני, אל המשולש החשוף והעירום שלי, מתקרבת לשם באיטיות, לאיזור שכל כך רטוב ורך למגע, שממתין.
הלשון שלה מעבירה בי ליקוק אחד ארוך. אני נאנחת בעונג. היא מלקקת אותי שוב ושוב, יודעת איפה.
אני משתגעת בתוכי, גונחת, נוהמת, לא מוצאת את עצמי בין נהרות העונג שמקיפים אותי.
היא מחדירה אצבע אחת ארוכה ונעימה לתוכי, נכנסת ויוצאת נכנסת ויוצאת, ובו זמנית מלקקת אותי, שותה אותי בהנאה.
האנחות שלי מתגברות יותר ויותר, אני מרגישה איך כל קצות העצבים באיזור עולים באש, ממתינים, צריכים את זה.
באנחה ארוכה אני גומרת, מתנשמת, עייפה. היא לא מפסיקה ללקק אותי גם אחרי שגמרתי,
מעבירה בי צמרמורת בכל הגוף. מעייפת אותי, מתישה אותי.
ואז מתרוממת ונשכבת לידי, ידיה מתחת לראשה, החזה שלה חשוף לעיני, מושך אותי.
אני מותשת אבל חייבת להעניק לה הכל.
אני מסתובבת אליה. "את יודעת מה את עושה" אני לוחשת לה באוזן.
היא מצטמררת, כבר ידעתי כמה נשיפות באוזן עושות לה את זה.
אני מלקקת את תנוך האוזן שלה, היא עדיין שכובה על הגב, ידיה מתחת לראשה.
היד הימנית שלי מלטפת את החזה החשוף שלה בעדינות וברוך ככל האפשר, מסביב לפיטמה,
בלי לגעת במרכז העצבים והעונג.
הלשון שלי טיילה לאורך הצוואר שלה, לאורך החזה שלה.
מסביב לכל דבר נגיש, מוצצת, שולקת, נושכת, שומעת את הגניחות שכל כך עושות לי את זה.
אני מנשקת את הבטן שלה, מעבידה יד על התחתונים, מעל איזור המשולש.
התחתון הלבן והקטן שלה ספוג כולו עונג.
אני מכניסה את היד מתחת לקו התחתונים, מתקדמת לאט,
נהנת לשמוע את גניחותיה המתגברות, מגיעה עם האצבע למקום המיוחל.
"פאק" לוחשת בהפתעה. האיזור כל כך רטוב.
אני מורידה לה את התחתונים עם יד אחת, היא מרימה את ישבנה כדי לעזור לי,
נותרת עירומה כמוני, סקסית.
אני מתיישבת בין רגליה הפשוקות, מעבירה אצבע על כל האיזור, מרטיבה אותה עוד יותר, ומחדירה בכוח ובפתאומיות.
היא גונחת בקול, גבה מתקמר, החזה שלה קופץ מעונג. אני מכניסכה ומוציאה במהירות.
מגבירה את כוח החיכוך בתוכה. היא גונחת בקול רם ומתנשמת מהר.
אני מתקרבת מהר ומלקקת את האיזור כולו, בהתחלה לאט ואחר כך מהר, שותה את כולה.
היא כל כך טעימה.
אני נעלמת לעולם של עונג, של זעקות תשוקה, של ידיים מלטפות, של לשונות מתערבלים.
אני מלקקת אותה בעדינות וברוך, חודרת לתוכה במהירות ובכוח.
היא זועקת ונאנחת בפעם האחרונה, צמרמורת חולפת בכל גופה, רועדת ומתנועעת, גומרת.
תחושת הסיפוק שעולה בי היא עצומה.
אנחנו נשכבות אחת ליד השניה ומתכסות בשמיכת פוך מחממת.
אני מחבקת אותה, אפי בשערה, מריחה את ריח הגוף שלה.
רגיעה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
*Emilia*