האמת היא, שלפעמים אני לא מבינה למה אני כ"כ סגורה.
למה אני לא יכולה להיפתח ולדבר בגלוי על הרגשות שלי,
קשה לי לא להיות מופנמת,
אני רגילה לשמור הכל בפנים,
או לפתור את הבעיות שלי לבד.
מה שאירוני בכל העניין הזה,
הוא שאני אוהבת לתת עצות לאחרים,
ואם יש משהו שאני טובה בו, זה בלהקשיב.
חוץ מזה, שנכון לרגע זה אני רוצה להיות פסיכולוגית.
אני מרגישה כאילו יש משהו שמונע ממני לספר לאחרים,
אני לא רוצה שידעו עליי הרבה,
ואולי הבעיה היא עמוק בי,
אולי זה מפני שאני עדיין לא יכולה לסמוך על אנשים,
אולי למדתי את הלקח שלי.
ואולי אני לא רוצה לספר לאנשים דברים מסוימים עליי,
אולי אני לא רוצה לשתף ברגשות שאני לא רוצה להרגיש,
וחבל שאי אפשר לשלוט ברגשות.
כי ישבתי בקולנוע ורציתי לבכות,
אבל ידעתי שזה סתום.
ורציתי שיהיה חושך,
אבל בן סטילר מצחיק.
בא לי שהשביתה תגמר, אני יושבת שעות מול המחשב ומבזבזת זמן,
אני רוצה לגמור את כל השיעורי בית עכשיו,
ולהיות פנויה.
למעשה- זה בדיוק מה שאני הולכת לעשות עכשיו.
בקיצור, אני רוצה שיקבלו אותי איך שאני,
ולא יעלבו אם אני לא נפתחת,
ואם אני מרגישה דברים מטופשים,
גם אם זו סתם פרנויה.
יהיה טובP:
לפני כמה ימים שלחו לי את הגירסה של מנדי מור♥
[ד"א, לא מזמן גיליתי את נפלאות ה-♥
אני לא מאמינה שלא הייתי מודעת לקיום ה-♥
עד לפני כמה ימים. בושה לי.
אבל לא נוראP:]
לשיר אמברלה של ריהאנה,
והיא עשתה את זה מקסים,
זה פשוט יפה.
ואם ריהאנה נשמעת כמו משאית בשיר,
מנדי פשוט מדהימה(:
כינוי:
michalpi
בבלוג זה
בכל הבלוגים
