וואי מרוב שמלא זמן לא עידכנתי אז לא זכרתי אפילו את השם משתמש שלי. פוי.

הגעתי למסקנה היום שהעולם הזה הוא מסוכן לאללה. כאילו לאן שלא תפנו, מה שלא תעשו, איפה שלא תיכנסו, אתם עלולים להסתכן במשהו. יקרה לכם משהו. וזה לא בהכרח רע. אולי זה טוב בשבילנו, בני אדם אוהבים סכנות, הם אוהבים להסתכן.

חחחח אמא שלי קרעה אותי היום. נסענו היום לסבתא שלי, אז פתאום עלתה לי שאלה ושאלתי: "אמא מאיפה את זוכרת את כל הדרכים?" והיא עונה לי: "אני לא זוכרת..." - "אז רגע, איך את נוסעת עכשיו?" - "אני מנחשת! מה שיצא יצא". חחחח באמת שהיא הרגה אותי, מטורפת זאתי.

זאת הייתה ההלוויה הכי רכה שהייתי בה, כמו שבן דוד שלי אמר. אנשים דיברו וצחקו, ולא ראיתי על אנשים שהם כל כך עצובים [אולי הם היו, סביר להניח, מוות בכל זאת, אבל לא ראו עליהם]. אז אני ובן דוד שלי חשבנו [כן, מסוגלים לזה במשפחה שלי. אני הכי מתקדמת, אז לימדתי גם אותם], והגענו למסקנה שזה פשוט בגלל שזה היה מוות בשיבה טובה. מסכנה, היא כבר סבתא רבא [או רבה? תמיד היא הייתה רבה עם אנשים. אה, בעצם זאת לא הסבתא רבא הזאת.], היא לא הייתה מתפקדת, לא זכרה כלום, לא יכלה לאכול לבד, לא להשתין לבד, בקושי לקום מהמיטה למקום אחר, שלא נדבר על ללכת. בקיצור, לא נעים לי להגיד, אבל היא הייתה חצי מתה. זה היה כל כך צפוי שבימים הקרובים זה עומד לקרות לה, שזה פשוט לא הפתיע אף אחד. ובכל זאת, שהרב התפלל [איזה דרמתי הוא היה אלוהים ישמור!!!!] יכולתי לראות עצב בעניים של אנשים. של סבתא שלי במיוחד. כי למרות הכל, שהיא הייתה כבר זקנה, ולא מתפקדת, ודי כבר, היא הייתה אמא שלה. אמא שלה לכל דבר. וזה עצוב, שיום אחד אני, חברות שלי, וההורים שלי [וזה הכי קרוב!] יזדקנו יום אחד ולא יתפקדו בכלל. רק המחשבה על זה מפחידה אותי. אבל כמו שאומרים- שנמות בשיבה טובה ולא מדברים אחרים יותר מוקדם.

"האריק הזה, המשיכה, יש עליו
אם יש עליו חשבתי, מדוע את עליי?
ואם את כבר עליי מדוע הוא עלינו?
מדוע הוא עולינו?
מה, מה עשינו רע?

ועכשיו ת'אמת
תגידי לי באמת, מי מזיין יותר טוב?
אריק או אני?
מה זאת אומרת כל אחד אחרת?
דברי בציונים גברת דברי במספרים
אל תעני לי אפילו, אל תעני לי אפילו
אל תעני לי אפילו זה לא עינייני
אני רק אמרתי אריק נהייתי קצת מהורהריק
אל תדברי על אריק לא עוד..."

עד כאן חבריי, עד לפעם הבאה [מתי היא תיהיה בכלל? עוד שנה?]

נ.ב

אני דחיתי שיעורים בגאומטריה כדי לכתוב את הפוסט הזה. תעריכו. ביי.