הכל יהיה בסדר, נכון?

בטח שהכל יהיה בסדר... אני מקווה.

בכל מקרה, השבוע קיבלתי מייל עם כל החרטה הזה, שאישה הולכת לרב ומספרת לו על הבעיות שלה, שהבית שלה מתמוטט, שבעלה הביא לה רק ספר ליום ההולדת, הילדים שלה כל הזמן מתרוצצים בחוץ וכד'. הרב לקח דף לבן וצייר עליו נקודה שחורה. אמר לה -"תסתכלי על הדף. מה את רואה?", ענתה לו - "נקודה שחורה..."

- "וזהו?" - "כן". ואז... - "מה עם כל הדף הלבן? אותו את לא רואה? רק את הנקודה השחורה הזו?"

ואת מוסר ההשכל, ילדים, תבינו לבד. 

בקיצור, זה מתקשר לי. לא שאני מבינה איך. אבל זה מעודד, אם ככה קוראים לזה היום.

נמאס לי המחורף. וזה רשמי.

לא שאי פעם סבלתי אותו או משהו, אבל עכשיו באמת נמאס לי. דיי מיצינו!

הבנו שקר, הבנו שקפוא, הבנו. זהו יאללה, נקסט. אפשר לעבור לקיץ, ורצוי לתמיד.

אני כבר לא יכולה יותר עם החורף הזה. אני ממש סובלת. אני מרגישה ממש דבה לא נורמלית עם המעיל [וכן, רק ביום שישי הוצאתי אותו לראשונה!!!], כל פעם שאני יוצאת החוצה האף שלי קופא מקור וכתוצאה מכך נהיה ממש אדום.

אני רוצה קיץ

צרות של מדריכים.

אחחחחחחחחחח

אבל אני לא יכולה להגיד שאני לא נהנית.

שיהיה כל טוב.