אני סתם תוהה לפעמים כמה זמן אני אמשיך לשכנע את עצמי שאני עושה מה שאני רוצה, שכל זה בגלל שלי התחשק. וכמה זמן יעבור עד שאני אתפוס את עצמי בידיים? כמה זמן אני אחייך את העולם ואשכנע את עצמי שהכל מעולה ואשכח מהכל.

כמה זמן יקח לי כדי לפתוח את העיניים ולהבין שאני מבזבזת זמן יקר, זמן שלא יחזור אליי ומתי אני כבר אבין שאין דבר כזה הדמנות שניה?

אנשים לא משתנים. אנשים יודעים לזייף, אנשים יודעים לחקות, אנשים יודעים להדחיק. אם מישהו השתנה לרעה זה רק אומר שהרוע הזה תמיד היה טמון בו, ואם השתנה לטובה סימן שהוא משקיע מאמצים.

אני לא מאמינה שמישהו יכול להפוך את העולם שלו, ובטח שאני לא מאמינה שמישהו יכול להפוך את העולם שלי. אנשים תמיד אומרים שמישהו שינה להם את החיים אבל תסתכלו על זה שניה, אלא אם הוא הציל אתכם מתאונה או עזר בשעת מצוקה אמיתית, אני לא רואה איך אפשר להפוך למישהו את החיים.

שום דבר לא יציב פה מספיק. את חושבת שיש לך על מי לסמוך אבל מצד שני את שמחה שאת לא תלויה באף אחד כי את יודעת שהכל רעוע. את חושבת שמשהו יחזיק מעמד ומצב הרוח משתפר פתאום אבל בסוף החוט הדק הזה נקרע ואת שוב מרוסקת בתהום. ושוב אין לך על מה לחשוב, שוב את מתחילה להתעסק בלימודים ועבודות ונקיונות כי זה עדיף על השגעונות שלך.