שלוותה של חושבת

רציתי לספר על אהבה חדשה, חדשה ישנה כזאת.

white chalk של פי ג'י הרווי שיצא השנה כבר קיבל את כל הביקורות החיוביות בעולם. אני לא אחדש בכלום כשאני אומר שלדעתי מדובר באחד הדיסקים הכי משובחים שיצא לי לשמוע לאחרונה. אבל בכל זאת רציתי לכתוב עליו קצת ואם הייתי יודעת גם איך להכניס קבצי אודיו לבלוג הייתי עושה את זה אבל זה כבר יותר מדי מתקדם עבורי.

האלבום הזה כל כך שונה מהדיסקים הקודמים שלה. מדהים איך האישה הזאת מוצאת דרכים חדשות לרגש. מזמן לא האזנתי לאלבום שחלחל ככה. יש בקול הגבוהה שהיא שרה בו מין איכות כזאת שגורמת לו לטפטף לכל החוליות בגוף ולעשות צמרמורת כזאת. היתה תקופה שלא הצלחתי למצוא דיסק שממש נכנס לי מתחת לעור ואז white chalk הגיע ופשוט רציתי לבכות מכמה שהאלבום הזה יפהיפה. ולאחרונה חזרתי אליו. לרוב דיסקים שממש ריגשו אותי פעם לא עושים לי את זה כשאני מקשיבה להם שוב אבל האלבום הזה שאב אותי לתוכו לחלוטין.

בקיצור אני פשוט רוצה להמליץ עליו בחום לשניים וחצי האנשים שקוראים פה. אני לא מנסה להתחיל מסורת של ביקרות על דיסקים (במיוחד שלא ביקרתי שום דבר בדיסק הזה אז זה קצת חסר טעם) פשוט לשתף בחוויה נעימה. גם הרגשתי שהגיע זמן לתת לבלוג לנוח מכל מני השתפכויות רגשיות ולכתוב משהו שלא הבכרח קשור אל החיים שלי כרגע.

הנה לכם המיספייס שלה, האזנה נעימה!

שבוע טוב

טל