המילים שלי
|
| 7/2007
 לשלב הבא
טוב, לפעמים אני בעצמי לא מבין למה אני נכנס לפה עדיין. הרי אני לא מעדכן את היומן כמו שהייתי מעדכן אותו לפני הצבא, אבל משום מה הרגשתי צורך לבוא ולרשום כאן היום.
עברתי לת"א שבוע שעבר. הולך לנסות להתקבל לרימון השנה ולתהחיל ללמוד יותר מוזיקה. זה הכיוון הכללי כרגע. אני שמח שהגעתי להחלטה הזאת ללמוד מוזיקה. זו הייתה החלטה קשה מאוד עבורי, אני חייב לומר. הרי זה תמיד היה משהו שרציתי לעשות ותמיד היה אי שם בתת-מודע שלי הרצון הזה להיות מוזיקאי. ומי כמוני יודע כמה זה קשה\בלתי אפשרי להיות מוזיקאי בארץ אם הוא לא עושה מוזיקת מיינסטרים (מה לעשות, קהל קטן) ואני עוד חושב בכלל על ג'אז. אבל ההרגשה הכללתי שלי, או יותר נכון הגישה הכללית שלי לחיים אומרת שאין לי צורך בפרסום, כלומר, אני אשמח אם אהייה מפורסם וארוויח כסף טוב דרך המוזיקה שלי. אבל אני גם אשמח
(ואפילו קצת יותר) אם אקבל הערכה על המוזיקה שלי. הרצון הוא לא להתפרסם, אלא ליצור, לנגן. זו הגישה שלי לפחות. עכשיו יהיו לי משהו בין שלוש לארבע שנים ללמוד ברימון ולראות לאן החיים יקחו אותי (בתקווה שהרצון והגורל יפגשו להם איפה שהוא באמצא)..
אז כמו שכתבתי קודם למעלה, עברתי לת"א שבוע שעבר. לא מרצון אם יורשה לי לציין אלא מחוסר ברירה. אם אני הולך ללמוד ברימון ולהתעסק במוזיקה אז יותר הגיוני שאני אעשה את זה מאיזור המרכז (ואם כבר מרכז אז ת"א) כי הנסיעות יעיקו ולא יאפשרו לי להיות חופשי יותר עם הלו"ז שלי. אז עברתי לדירה במרכז ת"א עם עוד 3 שותפים (5 חדרים, אל דאגה). למזלי הם אנשים טובים ואני מכיר אותם כבר כמה שנים ויצא לי פשוט טיימינג טוב. אחד מהם למד איתי אצל המורה לגיטרה כשרק התחלתי ומאז אנחנו מכירים (מגיל 17 בערך). הוא עבר לת"א עם הלהקה שלו ואם הרצון לפרוץ את המיינסטרים ולהתפרסם לו ואז כשיתפרסם ליצור מוזיקה שהוא באמת רוצה, אבל עד אז, אללה אכבר. בינתיים הם עובדים על אלבום ראשון (ואם מותר לי לציין, הוא דווקא דיי טוב). עכשיו אני רק צריך להתארגן לי על עבודה ולהתחיל להרוויח קצת כסף בשביל שכ"ד\אוכל\יציאות וכו' ואני אהייה בסדר.
אני חייב להודות שאני מעט לחוץ. לא מהמעבר אלא יותר בגלל רימון. אני מאוד רוצה להתקבל ולפי דעתי אין סיבה שאני לא אתקבל, אבל תמיד יש את החשש הזה במאחורה של הראש שאומר "ומה יקרה אם לא אתקבל?", אני יודע שזה מעצבן ואפילו לגיטימי, אבל זה נורא מלחיץ אותי. אני רק מקווה שזה יגמר כבר ואדע מה נסגר, כי אני לא אוכל להמשיך לחיות עם המתח הזה יותר מדי זמן.
אני לא זוכר אם רשמתי את זה בפוסט קודם או לא, אבל עבדתי בצליל כשהגעתי לארץ. חודשיים בערך. היה מאוד נחמד, הכרתי עוד מוזיקה (שזה תמיד מבורך) ונורא נהנתי מהעבודה לשם שינוי. נראה לי שזו הייתה העבודה הראשונה שלי שלא הייתה מעורבת בה שום פן פיזי, הייתי צריך לשבת בחנות הממוזגת ולשמוע מוזיקה. חיים קשים הא? :)
נראה לי שזהו להיום.יש עוד סידורים שאני צריך לדאוג להם.
יומטוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
