עוד סיפור אחד של אשליה

היי..

טוב זה פשוט אי אפשר לתאר..כמעט ששכחתי איך כותבים פוסט ><

המון זמן לא עידכנתי,

ואין לזה אפילו סיבה אחת מוצדקת..

אני מבואסת כבר 4 ימים..ואלוהים יודע למה|:

אין לי כוח לחפור על הסיבה שהכל התחיל,בהופעה..כי חפרתי על זה כבר המון..

אבל מה שאני כן יודעת,זאת אחותי.

היא בת 21 ואנחנו הכי קרובות שיש.

כל הזמן נוסעות ביחד לת''א,הופעות,קניות..מדברות הרבה,רבות לפעמים..טוב נו,כמו כולם.

לפני 4 חודשים בערך היא התחילה לבדוק דירות בת'א,עם חברה.

כעסתי,הייתי עצובה ברמות מטורפות..אבל אחרי כמה ימים לא חשבתי על זה יותר,או שפשוט לא רציתי לחשוב על זה.

לפני חודשיים בערך הכל נהייה יותר רציני,הן נסעו לת''א כמעט כל יום ולבדוק דירות,ואחותי מצאה עבודה בגבעתיים.

לפני שבועיים הן מצאו דירה,וחתמו על חוזה.

גם אז לא התייחסתי לזה כמשהו שונה,לא התיחסתי לזה בכלל..

עד שלשלום...שחזרתי מאוחר בלילה וכולם כבר ישנו..ו2 מזודות ענקיות עמדו ליד החדר שלה..

רק אז אמרתי לעצמי 'פאק,זה באמת הולך לקרות'.

אתמול,זה כבר נהייה יותר מעיק,כל הארגזים,והשקיות..הרשימה של הדברים...הכל נהייה כ''כ כ''כ רציני וכ''כ כ''כ קרוב.

ביום שני הן אמורות להיכנס לדירה.

כל הזמן שאני רואה את החדר שלה,נהייה ריק כזה אני מתחילה לבכות כמו תינוקת.

אתמול אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתם ביום שני לת''א,אתם יודעים..עם ההובלה וכל זה...אמרתי לו שלא,הוא שאל אותי אם אני כועסת עליה,או אם אני עצובה..מיד עניתי בשלילה והתחלתי לבכות..

אבל לא הראתי לו את זה,מהר מחקתי הכל מהפרצוף והלכתי לחדר.

אני אפילו לא מתארת לי מה אני אעשה ביום שני,שאני אדע שהיא נוסעת והיא תחזור רק פעם ב...

גם כשהיא תבוא כל שישי-שבת זה לא יהיה אותו הדבר..

אוף,

אני לא מתארת אותי בלעדייה.

אני אהיה לבד,פשוט לבד.

עם אחי הגדול אני לא מסתדרת הכי טוב..הוא תמיד מציק וכועס..אנחנו בסדר..אבל זה ממש לא מגיע לרמת הקשר שלי עם אחותי.

ההורים שלי גם כן..מעצבנים כאלו לפעמים שבאלי פשוט להיכנס לחדר סגור ולצרוחחחחחחחחחח!!!!!!!!

כ''כ לצרוח שאלוהים ישמע אותי.

אוי אלוהים,

הכל יהיה כ''כ שונה..

שאני אפילו מפחדת לתאר את זה.

אני פשוט צריכה כוח,

אני צריכה שמישהו יחזיק אותי כ''כ בשביל שאני לא אבכה ביום שני שהיא תלך..

אסור לי לבכות,אסור לי לבכות מולה כי יהיה לה קשה לעזוב...ואני ממש לא רוצה שזה יקרה..ממש ממש ממש לא רוצה שזה יקרה.

אני צריכה לבכות אחרי שהיא תלך,אחרי שהדלת תיסגר,ואני אשאר לבד במשך הימים..

אני דואגת לה,אבל מגיע לה לחיות את החיים האלו בת''א,הרי זה מה שהיא תמיד רצתה שיהיה.

אני יודעת שקשה להגיב על פוסט כזה,

אני עצמי לא יודעת מה אני הייתי מגיבה על אחד כזה.

אלוהים,

איך אמרתי שאני אבכה? כמו תינוקת אה..כאילו? כמו עכשיו? |:

שרק תשמור על עצמה,ותחזור אלי כל הזמן בריאה,שלמה ומאושרת.

אתם באמת לא חייבים להגיב,

זאת הייתה וואחד פריקה ..

אני מקווה שהבאסה תעבור לי מהר,

אני ממש שונאת להיות ככה.

אני בוכה כל 5 דקות בערך,זה מייאש כבר|:

אני מצטערת שאני לא מעדכנת יותר,

אני אנסה להחיות את הבלוג..

נתחיל בעיצוב חדש שאני אעצב..אבל לזה? יש עוד כמה ימים :)

יהיה טוב נכון?

חייב להיות טוב.

שלכם לתמיד,

גם בשביתות וגם בלילות..

לא ילדה של חלום,

פשוט ילדה.

שבוכה כל פעם שקשה.

מיתר.

3>