אני בן 21, היא בת 19. הכרנו דרך השותף שלי לחדר מהבסיס. היא הבת דודה
שלו.
אז בהתחלה העברנו שעות בשיחה.. היא טיפוס מעניין, אומנותי. די לא
שגרתי מבחינתי אבל לא שגרתי זה תמיד יותר מעניין משגרתי. אז בסופו של דבר אחרי חודש של שיחות מרובות
החלטנו לצאת, אספתי אותה אחרי שהיא סיימה את המשמרת שלה. ישבנו בפאב בעיר, ובמשך
שעתיים, אפילו לא הוצאתי את הפלאפון לבדוק מה השעה מרוב שנהניתי מהשיחה.. הייתי כל
כך מוקסם מצורת ההתבטאות שלה ומהדרך שבה היא מדברת, כל כך לא אופייני לבנות גילה,
שהדבר היחיד שמעניין אותם זה אם החזה שלהם נראה טוב בחולצה הזאת או המכנסיים האלה
משמינות אותן.
שעתיים של ישיבה בפאב, שכל מה שהיא שתתה זה שליש קרלסברג במשך פאקינג
שעתיים (יכולתי לסיים חבית בזמן הזה אם לא הייתי נוהג), החלטנו לחתוך... שאלתי
אותה אם היא עייפה ורוצה לחזור הביתה, היא אמרה שהיא לא רוצה שהערב ייגמר עדיין.
אז בשיא הספונטניות זרקתי "בואי נלך לים!" ובאותו רגע לדעתי ההברקה הזאת
הייתה יותר משמעותית מתורת היחסות של איינשטיין. החלטנו לנסוע לחוף, שם העברנו עוד
שעה וחצי של שיחה מדהימה, שגרמה לי להיות מרוכז וממש לא עייף למרות השעה המאוחרת
(השעה כבר הייתה בסביבות השלוש וחצי בלילה).
בסופו של דבר החלטתי לחתוך And to call it a day. היה ממש כיף אבל תמיד צריך לדעת לפרוש בשיא. אם
פורשים בשיא תמיד נשאר טעם לעוד.
הגיע הלמחרת, יום שבת, והייתי עסוק בלעזור לאחותי להעביר את הדברים
שלה לדירה החדשה, הגעתי הביתה התקלחתי ונשפכתי לישון. למחרת בבוקר חזרה לבסיס,
ליום מאוד לא שיגרתי עמוס בדברים לעשות, ונתקעתי עד 11 בלילה. ביום שני בבוקר,
הפלאפון מצפצף. מסתכל ורואה הודעה:
"רק שתדע שממש נהניתי אתך, ואני אשמח אם נוכל להיפגש שוב בשישי
הקרוב."
אז מסתבר שלא תמיד הגבר צריך לעשות את הצעד הראשון אחרי הפגישה... טוב
ניחא.
"שישי הזה? אממ, נדבר כבר לקראת אמצע השבוע סבבה?"
ולא קיבלתי הודעה בחזרה.
הגיע יום חמישי בבוקר, קיבלתי הודעה בוואטסאפ.
"נפגשים מחר?" היא שאלה. עניתי בחיוב.
בפגישה השנייה יצאנו כבר לפאב שהיא נורא אוהבת. הפעם לא נהגתי ככה
שיכלתי להרשות לעצמי להזמין חצי ליטר מורדסו (בירה בלגית נהדרת, שמשום מה הרבה
אנשים לא מכירים. אבל האמתי שבצדק, הבירה הזאת נועדה לעצלנים כמוני שאוהבים לקחת
את הקיצור דרך כדי להשתכר ולא לפרק 3 ליטרים.13%
אלכוהול.) בדרך לפאב היא שאלה אותי את השאלה המתבקשת שממש לא הייתי מוכן אליה...
מאוד מוקדמת.
"ניצן, תגיד, מה אנחנו?"
"סליחה?" שאלתי.
"אנחנו, איך אתה מגדיר אותנו?"
*בלעתי רוק* "מה זאת
אומרת?"
"אנחנו ביחד? אנחנו יוצאים בתור ידידים? אנחנו סתם יוצאים?"
"אהה.. אמ. האמת שאני נורא נורא מחבב אותך ונמשך אלייך ואני כן
בעניין של קשר אבל זה לא מוקדם מידי לשאול את השאלה הזאת? אנחנו בסה"כ נפגשנו
רק מס' פעמים."
"וואי אתה צודק. אני כזאת מטומטמת. מצטערת על זה."
"לא נורא, זה בסדר. זה היה צריך להגיע באיזה שהוא שלב. אבל יפה
שזה בא ממך. יש לך ביצים."
בכל מקרה, הגענו לפאב.
שם היא כבר סיפרה לי על החבר האחרון שלה וכמה שהוא היה חרא והוא היה
נרקומן שמשתמש. בכל אופן, מאוד נהניתי גם הפעם, אבל החלטתי לחתוך מוקדם מאותו ערב.
למחרת שלחתי אני הודעה וכתבתי שנורא נהניתי ובלה בלה בלה וכל שאר
הבולשיט.
עבר יום, יומיים לא קיבלתי שום הודעה. התקשרתי ולא קיבלתי שום מענה.
אחרי שלוש שעות שוב התקשרתי. שוב אין מענה.
"בטח היא במשמרת כרגע" תירצתי לעצמי.
חיכיתי יום, שוב אין הודעה, שלחתי הודעה בפייסבוק והתקשרתי שוב. שוב
אין מענה.
טוב, זה באמת מתחיל להיות מוזר. הכל היה בסדר שנפגשנו ולא היה שום דבר
שלילי.. היא כן קראה לי את ההודעה.
ביום חמישי שלחתי לה הודעה שמבחינתי מה שהיה אם היה בינינו נגמר.
אם יש משהו שאני באמת שונא, זה שנעלמים לי בלי להגיד כלום. לפני 5-6
שנים זה היה קל יותר לעשות את זה, פשוט להיעלם לבנאדם מהחיים. בחיים המודרניים של
היום זה מאוד קשה. יש פייסבוק, יש לכל אחד פלאפון וזה קשה עד בלתי אפשרי פשוט
להיעלם מהעולם.
בכל מקרה, לאחר מס' ימים קיבלתי הודעת התנצלות ממנה בפייסבוק:
"אני לא יודעת אם זה נובע מאווירת יום כיפור.עם זאת, או בלי זאת,
אני חייבת לך סליחה ענקית. אתה בחור טוב ואני לא ראויה לאדם כמוך. מצטערת על האופן
בו זה נעשה, אבל אם תילך 2 שורות אחורה תבין את כוונותיי. אני יודע שאתה כועס
ואולי פגוע ובצדק. מצטערת שגרמתי לך את כל זה, אני לא רציתי, אני פחדנית. הייתי
צריכה להגיד לך למה ולא להעלם, אני דפוקה."
"הסיבה היא שאני הייתי בקשרי זוגיות ויחסים שניזונו מהחרא... אני
לא טיפשה ואני יודעת שזה לא בריא ואני רואיה ליותר ולאדם שיטיב לי בחיים, עם זאת –לזה
אני רגילה. זה מאוד מורכב ולא פייר כלפייך. "
אבל השיא היה : "אם אתה רוצה, אפשר לחכות עד שהמצב יירגע ואז אני
אוכל להזמין אותך לשבת על איזה בירה.. אני חייבת לך את זה"
"תגידי, את לא חושבת שאת חוצפנית? לחשוב שאני עד כדי כך נואש כדי
לשבת ולחכות עד שתרגישי שהמצב נרגע כדי שתוכלי להזמין אותי שוב? רק שתדע לך שביום
שבו כתבתי לך שמבחינתי הכל נגמר התחלתי לצאת עם מישהי אחרת" *שיעול* חרטא
*שיעול*
"אוי, נו זה לא מה שהתכוונתי".
בכל מקרה, אני את שלי סיימתי.. החלטתי פשוט לזרוק ז' ולהמשיך הלאה..
הדברים האלה לא מזיזים לי כבר. מה שכן גם לא הייתי מאוהב בה עד מעבר לראש, פשוט זה
היה נראה לי קצת מפגר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: