חרף גילי הצעיר (21 וחצי) התנסיתי בחיי עם כל מיני דברים שונים
ומשונים, שחלקם חישלו אותי וחלקם הביאו אותי לתהייה של WTF. בתקופה הרחוקה יותר של
חיי (גיל ההתבגרות) היו דברים שהעסיקו אותי פחות
וכאלה שהעסיקו אותי יותר. אני בחיים לא פנטזתי על נשים ממדינות אחרות בגלל שזה לא
בדיוק העסיק אותי, וגם בגלל כל החינוך הארצישראלי שאנחנו מקבלים על כך שיהודי עם
גוייה לא יכולים להתערבב. (ולמדתי בבית ספר חילוני!)
הסיפור הראשון שאני יספר קרה לפני קצת יותר משנתיים, בנובמבר 2010,
כשהייתי תלמיד מכללה, כיתה י"ד.
הכרתי דרך ידידה קרובה-רחוקה שתי ידידים שלה שהגיעו לארץ מגרמניה לשנת
התנדבות בבית אבות קהילתי. הם היו ממש אחלה של אנשים ונהניתי להסתובב איתם ולצאת
איתם ולשתות בירה (והם שותים כמו חיות!) ועם הזמן גם הבאתי אותם לחבר'ה הקבועים
שהייתי מסתובב איתם והיינו יוצאים מידי פעם וכולם היו מסתדרים, למרות הבדלי השפה.
בנובמבר 2010, פיליפ (אחד מהגרמנים) סיפר לי שידידה שלו מגרמניה באה
לביקור פה בארץ, ובגלל שהיא סטודנטית דלת אמצעים היא ביקשה ממנו אם היא יכולה
להישאר לישון אצליהם במגורים כדי לחסוך את הוצאות האכסניה. הוא סיפר לי עלייה
והראה לי תמונות בפייסבוק שאמרתי לעצמי "וואו!", והזמין אותי שנישב ביחד
על בירה אצלו בערב ונכיר. באותה הזדמנות הוא גם דיבר עם שתיים מהחברים שלי והציע
להם גם להצטרף אלינו, ככה שיצא מצב שהיינו שישה אנשים על הגג, עם בירה ונרגילה
מדסקסים על החיים. היא הייתה ממש מהממת, בערך 1.60, עיניים ירוקות, בהירה, עם שיער
חום חלק ובאמת שיפיפייה.
בכל מקרה, אחד החברים שלי גם
שם עין על אותה הבחורה, והחליט לנסות את מזלו בעצמו. די התעצבנתי עליו כי קראתי
עלייה "דיבס" מההתחלה, ולפי חוקי החברים הוא היה מוכרח לכבד. :( לא ויתרתי ואני מנסה לדבר איתה מהצד השני בזמן שהוא מהצד הראשון. אבל לא
הלך לי. הוא היה טוב ממני, וקבע להיפגש איתה בסופשבוע. זה היה ביום שני, ולמזלי
הרב במכללה בימי שלישי היה לנו יום חופש, ככה שאחרי שהחבר סובב את הגב לרגע שאלתי
אותה מה היא עושה למחרת. "אני הולכת למוזיאון תל אביב לראות קצת אומנות"
היא אמרה, ומייד נזעקתי למשימה והצעתי לה להצטרף אליי. "אבל אמרת שאתה לא
אוהב מוזיאונים!" "אני? אני
אמרתי דבר כזה בחיי? **אני שונא מוזיאונים** אני חולה על מוזיאונים!". לקחתי
ממנה מספר פלאפון וחזרתי הביתה, מבסוט מהחיים.
למחרת הסעתי את אמא שלי לעבודה כדי לקחת ממנה את הרכב, ואחרי זה באתי,
אספתי אותה ונסענו למוזיאון תל אביב. אם מישהו מכיר את האיזור הזה בתל אביב, יודע
שהתנועה שם מאוד מסובכת והייתי נהג די חדש אז והסתבכתי בנבכי תל אביב, עד שבסוף
מצאתי חנייה ונכנסנו למוזיאון. ברוב ג'נטלמניותי הצעתי לשלם עבור הכרטיס שלה,
ונכנסנו פנימה להסתכל על תצוגות. בזמן שהיא התעמקה בכל מיני תמונות שלא עיניינו לי
את הביצה, אני די התעמקתי בתיאוריה שתמיד שאלתי את עצמי איך זה להתנשק עם מישהי
זרה. האם יש בה משהו שונה? והאם זה רע שאני דווקא מנסה להתחיל עם גרמניה, העם הידוע
לשימצה שניסה להשמיד אותנו?
נכנסנו לתצוגה מיוחדת של חדר בחושך, שהכל שם היה תצוגות של אורות, נגעתי
לה בכתף ואמרתי "הלנה." "יס?" ונישקתי אותה. ליטפתי אותה, ואז
הגעתי למסקנה, שלא משנה יהודייה, לא יהודייה, זרה, לא זרה, לכל בני האדם יש את
אותו פה. הפה יכול להיות שונה רק אם היא אכלה דג לפני הפגישה או לעסה מסטיק מנטה
לפני (למזלי זה היה אופציה ב'). חיבקתי אותה ונישקתי אותה, ואני שם לב שכל האנשים
בצדדים שמים לב אליינו ואפילו אישה זקנה אומרת לחברתה "תסתכלי עליהם. אין להם
בית" אבל זה לא ממש עניין אותי. המשכתי לטייל איתה יד ביד בנבכי המוזיאון
ההזוי הזה עד שהגיע שלב שנמאס לי והצעתי לה לבוא אליי לארוחת צהריים. לא, זה לא
היה "ארוחת צהריים" זה היה באמת ארוחת צהריים. עם "קינוח"
בסוף. סתם, זה היה באמת קינוח בסוף.
תוך כדי הנסיעה בחזרה לביתי עצרתי ברמזור, תפסתי לה את הראש ונישקתי
אותה שוב. היא ליטפה לי את הפנים, בצורה שיכולה לגרום לתאונת דרכים. כשהגענו אליי ואכלנו שניצל ואורז "הי זה
שניצל בדיוק כמו בבית!" היא אמרה. אחרי שסיימנו לאכול לקחתי אותה לחדר לראות
סרט, ונשכבנו מחובקים על המיטה. התחלנו להתמזמז על המיטה ופתאום היא עצרה, חיטטה
בכיס והוציאה קונדום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: