ארבעת הפאדיחות הכי גדולות שקרו לי.
לכל בן אדם קרו מקרים מפדחים, מקרים שאחרי שהם קרו בא לו להיכנס למיטה
לקבור את הראש שלו מתחת לכרית ולא לצאת מהבית בחיים.
אני מסוג האנשים שקרו להם כל כך הרבה פאדיחות בחיים. כל כך הרבה
פאדיחות שכבר הפאדיחות הקטנות שבשביל אנשים שפויים ייראו גדולות כבר לא יזיזו לי.
בפוסט הזה אני יכתוב על ארבעת הפאדיחות הכי גדולות שקרו לי בשנים האחרונות (שלפחות
הצלחתי להיזכר בהם):
1.שם האירוע: פיפי עם מורה.
מיקום וזמן: כיתה י"ד, בית הספר. לפני שנתיים.
אשמים במקרה: אני וחבר קרוב.
מהלך האירוע: יום שיגרתי, רגיל, לקראת סיום שנת הלימודים של כיתה
י"ד, שכולם כבר זורקים זין ובקושי באים לשיעורים. באמצע הפסקה אני וחבר הלכנו
לשירותים לפיפי, כל אחד נכנס לתא שונה, ואנחנו מדברים. אני אומר שכל כך נמאס לי
ומת שהשנה הזאת תיגמר, והוא מציע שנחתוך אחרי השעה הזאת. אני אומר שהמורה ב' הוא
כל כך מעצבן ומזדיין ושהוא רק פותח את הפה בא לי לתת לו בעיטה בתוך הראש. וחבר שלי
מסכים איתי "כן, הלוואי שיחליק במדרגות או משהו". *רעש של הורדת מים*,
אני יוצא מהתא, ומה אני קולט? המורה ב' משתין במשתנות. לא ידעתי כמה זמן הוא נמצא
שם או אם הוא שמע על מה דיברנו, אבל פשוט יצאתי משם והתחלתי לצחוק ולבכות בו
זמנית. הדמעות יצאו מרוב צחוק, ולא הצלחתי לנשום. אבל הרגשתי ממש נורא עם עצמי.
דרך אגב, בסופו של דבר בזכות אותו מורה סיימתי את הפרוייקט הסופי בהצטיינות. :)
מסקנות : לא לדבר על נושאים אישיים בשירותים ציבוריים , בעיקר שאתם
נמצאים בתאים שונים. אה, ואם זה פיפי, להשתין במשתנות. אתה יכול לשמוע לכלוך של
אנשים אחרים.
2.שם האירוע: לכלוך על החברה.
מיקום וזמן: כיתה י"ב, בבית של חבר. לפני ארבע שנים.
אשמים במקרה: אני והפה הגדול שלי.
מהלך האירוע: אני יושב אצל חבר, מנסים לשבת ולארגן את ל"ג
בעומר. תכנון של על האש ובירות, הכל שיגרתי, מתכננים כל אחד מה הוא יביא, עד
שהחברה ע' מתקשרת אליי. חפירות כרגיל, אני במחשבות כבר הרבה זמן של פרידה ופשוט לא
היה לי עדיין את הביצים לעשות את זה, מקשיב תוך כדי שאני רושם בדף ועונה לה בצורה
שיטתית "כן, הבנתי" "וואי צודקת!" ולפעמים "איזה כלבה
היא!".
אחרי שיחה של רבע שעה עם אינספור חפירות אמרתי לה שאני צריך לסיים את
השיחה כי אנחנו באמצע משהו. אמרתי ביי יפה וניתקתי ואיך שניתקתי אמרתי לחבר שלי
"וואי שמע היא לא מפסיקה לדבר, אני באמת כבר לא יכול לשמוע אותה!"
"למה אתה לא נפרד ממנה?" חבר שלי שאל. "אין לי מושג, בחיי שאין לי
מושג, אני מת להעיף אותה קיבינימט כבר ולא יודע איך להגיד לה את זה, היא לא מפסיקה
לזיין את השכל וגם ככה היא שומרת את עצמה לחתונה ככה שאין לי בכלל מה לעשות איתה"
אני בא לשלוח לחבר הודעה של מה שהוא יביא, וקולט שהשיחה עדיין קיימת,
אני כזה אומר בחשש "הלו?" ואני שומע בכי מהצד השני. "הולי
שיט!!!!!" צעקתי.
מסקנות : כרגיל, אני אדיוט.
3.שם האירוע: קיא במהלך משגל.
מיקום וזמן: מסיבת גיוס שלי, אביב 2011.
אשמים במקרה: אני. והאלכוהול.
מהלך האירוע: מסיבת הגיוס שלי
הייתה אחת המסיבות הכי אדירות שהיו לי בחיים. מסיבה בוילה של חבר, המון אנשים,
הרבה שאני מכיר, הרבה שאני לא מכיר, הרבה אלכוהול והרבה מוזיקה. החלטתי שבגלל שמחר
אני מתגייס סוף העולם מגיע ואני חייב לשתות עד אובדן חושים.
בכל מקרה, ג' הייתה במסיבה שלי, והחלטתי שהיום זה היום ואני חייב לעשות
מהלך, לפני שסוף העולם מגיע. היא בעצמה הייתה שיכורה וזה לא לקח יותר מדי זמן עד
שעלינו לחדר למעלה, ובטיימינג הכי גרוע, איך שהיא התפשטה, פשוט הסתכלתי עלייה
והקאתי על כל הרצפה. מיותר לציין שלא קיבלתי כלום באותו לילה, למרות ניסיונתיי
לשכנע אותה להתעלם מזה.
מסקנות : לא לשתות עד אובדן חושים!.
4.שם האירוע: קוואבאנגה בסטייל.
מיקום וזמן: בבסיס בדרכי הביתה, לפני חודש.
אשמים במקרה: אני, חבר, אלוהים!
מהלך האירוע: בדרכי לתחנת האוטובוס ביום חמישי יחד עם חבר שידוע
בסירחון שהוא מפיץ בחדר שלו החלטתי שאני צריך להחזיר לו על כל הפעמים שהוא חנק
אותי בסביבתו. אבל בגלל שרציתי להיות מאגניב וקול החלטתי לא לעשות את זה כמו בן
אדם, החלטתי לנתר לגובה של שתי מטר , להרים את הרגל ופשוט לעשות לו את זה מול
הפנים. לפני שעשיתי את זה הסתכלתי ימינה ושמאלה והשטח היה נקי. אחרי זה, הוא נפל
על הרצפה מרוב צחוק וקלטתי שאני שומע צחוק בבאס. מה יש לך? הסתכלתי עליו. הסתכלתי
אחורה וקלטתי שחבורה של שלושה בנות (שנראות טוב, אני חייב
לציין) יושבות וצוחקות בלי הפסקה. אותו סופשבוע היה מסוג הסופשבועים הכי נאחסים
שלי.
מסקנות : ביי!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: