זהזה המתוקה העבירה לי את השרביט.
הפעם הראשונה שהשכרתי באמת(18+)
אני
לא טיפוס שמעודד שתיית אלכוהול בקרב בני נוער. אם תשאלו אותי, שתיית
אלכוהול בגיל הזה הוא אחד הדברים שאני מתחרט עליהם, כל כך הרבה צרות יכלו
להימנע אם היינו נמנעים מהשטויות האלה והיינו מתעסקים בדברים של בני נוער
שהיינו בגיל הזה. אבל אני חייב לדייק בפרטים כדי לצייר את הסיפור הזה.
אז
היינו בני 15, בחופש הגדול בין ט' לי', חבורה של ילדים משועממים. לרוב
היציאות שלנו הסתכמו בשנת הלימודים ההיא של ט' בלצאת לשחק קצת
סנוקר\באולינג ולאחר מכן לדפוק שווארמה באיזור תעשייה. אבל בחופש הגדול
שהיינו סופר משועממים ליציאות המאוסות האלה הצטרפו שתי חברים (או אויבים)
חדשים - הנרגילה והוודקה.
אז מהנרגילה לא הכי התלהבתי, הייתי לוקח
שאכטה פה ושם. אבל הוודקה די הלהיבה אותי. היינו די תפרנים, ותמיד היינו
מוצאים את עצמינו מתגודדים חבורה של 7-8 אנשים סביב נרגילה אחת ובקבוק
וודקה זול אחד, על המדשאות, מנסים להתחמק מעינייהם של השוטרים.
אז
הפעם הראשונה שהשתכרתי לא ממש הייתה הפעם הראשונה ששתיתי, ואני לא מדבר על
תירוש בקידוש של שישי. שתיתי כמה פעמים לפני אבל לא ממש השתכרתי, גם כי
נגעלתי מהטעם וגם כי לא שתיתי מספיק. אבל בפעם ההיא הכרחתי את עצמי לשתות
הרבה כדי להשתכר. אז בשלב מסויים באמת הראש שלי הסתובב ואמרתי, הי, אני
מאגניב, אני שתוי! עשיתי משהו יותר מועיל בחיים שלי מאשר אוננות!
אבל אמרתי שזה לא מספיק ואני חייב לתחקר את התחושה הזאת, ושתיתי עוד כוס ועוד כוס, כל פעם עושה לחיים עם מישהו אחר.
בשלב
מסויים ראיתי שכל החברים שלי מתחילים להתכבות, אחד אחרי השני. אז אחד הקיא
בפינה, עוד אחד היה ממש מסוחרר ולא הגיב בכלל למתרחש סביבנו ולכל הכאפות
והמים ששפכנו עליו, ועוד אחד נפל ודפק את הראש. למרות שאני הייתי זה ששתה
את הכמות הכי גדולה של האלכוהול הגעתי למצב שאני אמור להיות המבוגר האחראי
שידאג לכולם לחזור הביתה. ממש התחרפנתי ולא ידעתי מה לעשות. להתקשר להורים
שלי הייתה ממש העדיפות האחרונה שלי, וחשבתי פשוט לחכות שם עד שהם יתפכחו
ולחזור הביתה. אחד החברים היה במצב ממש גרוע ופשוט החלטתי להחזיר אותו
הביתה. השארתי את כל החברים שם וסחבתי אותו על הגב עד הכניסה של הבית שלו,
דפקתי בדלת וברחתי משם. (מה שקרה לאחר מכן היה אחד הסיפורים הכי מצחיקים
ששמעתי בחיים שלי, אבל זה יהיה בפוסט אחר).
שחזרתי לפארק כבר לא היה
שם אף אחד. הסתבר שאחד מהחבר'ה התקשר לאחיו הגדול והוא בא ולקח את כולם.
צעדתי הביתה בתחושה ממש ריקנית אחרי שהסטלה כבר עברה לי, תוך כדי שאני
מבטיח לעצמי שלא אשתה יותר בחיים.
שבועיים אחרי זה שתינו שוב
אני מעביר את המקל ל-Shahar ול-עד שאין יותר לאן
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: