דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

ווידוי

אוקיי, בהיזכרות של הסיפור הזה יש חלק נכבד לבלוגרית הנחמדת miller, שדיברה איתי על פסיכולוגים וציורים.

לפני כשנה, הייתי מורעל. לא הייתי מורעל על התפקיד שלי, הייתי מורעל לעבור לתפקיד אחר. יותר ממה שאני עכשיו.

אז עשיתי מה שכולם עושים, הלכתי לראות קב"ן.

הקב"ן התרשם ממני ומכושר הניסוח שלי לטובה, הבין שבאמת רע לי שם ואני ממש רוצה לעבור, והחליט לתת לי דף עם חבילה של עטים וצבעים ואמר לי לצייר. כששאלתי אותו מה לצייר הוא אמר לי "כל דבר שיושב לך בראש".

ואני חשבתי לעצמי "ממ, מה אני יכול לצייר שיעזור לגרום לו להעיף אותי מהמקום הזה? יש לי!!"

ציירתי תמונה של המקום שבו אני עובד, עם כל הציודים שאיתם אני עובד (כולם בצבעים מדכאים) ליד זה תמונה של מלאך המוות עם הקילשון, וליד זה, אני, מדמם על הרצפה ומת. (עד עכשיו אני מתחרט על זה שלא שמרתי את התמונה).

הקב"ן הסתכל עליי, הסתכל על התמונה, הסתכל עליי שוב וצעק עליי שאני אסתלק מהמשרד שלו ולא יחזור לשם. וכך דפקתי עוד צ'אנס לעוף מהמקום המסריח הזה.

עד לכאן,