אני אפתח פה נושא שאני השתדלתי לא לנסות לפתוח אותו פה.
כבר מזה שנה שאני מנסה לפסול את המקצוע שלי בצבא.
עכשיו
למה? התברר לי שבגלל הלימודים שעשיתי לפני שהתגייסתי, חתמתי בלי ידיעתי על
חוזה שנקרא שנת ר', שזה בעצם אומר שאם הצבא רוצה הוא מחתים אותי קבע לשנה.
אז כן, הוניתי.
בכל מקרה, אני כבר יותר משנה מנסה לפסול מקצוע על
הנושא הרפואי, שהתגלה אצלי בעיה קטנה בגב (לא משהו רציני) ואני כשנה כבר
מנסה לעשות מזבוב פיל ולפסול את המקצוע אחרי שהתברר לי שהצבא הוציא הוראה
לא לשחרר אף חייל שיש לו את החוזה ולהכריח אותו בכוח לחתום. כנראה שזו
הייתה ותהייה הדרך היחידה שלי להתנער מהחוזה הזה.
אז בכל מקרה, המשימה הושלמה. עכשיו נשאר לי רק לעבור עוד שתי ועדות ואני פטור מהחרא הזה.
שבוע טוב לכולם.
ד.א, השיר הזה תקוע לי מהראש מאחד הפרקים האחרונים של סיינפלד.
אוקיי, בהיזכרות של הסיפור הזה יש חלק נכבד לבלוגרית הנחמדת miller, שדיברה איתי על פסיכולוגים וציורים.
לפני כשנה, הייתי מורעל. לא הייתי מורעל על התפקיד שלי, הייתי מורעל
לעבור לתפקיד אחר. יותר ממה שאני עכשיו.
אז עשיתי מה שכולם עושים, הלכתי לראות קב"ן.
הקב"ן התרשם ממני ומכושר הניסוח שלי לטובה, הבין שבאמת רע לי שם
ואני ממש רוצה לעבור, והחליט לתת לי דף עם חבילה של עטים וצבעים ואמר לי לצייר.
כששאלתי אותו מה לצייר הוא אמר לי "כל דבר שיושב לך בראש".
ואני חשבתי לעצמי "ממ, מה אני יכול לצייר שיעזור לגרום לו להעיף
אותי מהמקום הזה? יש לי!!"
ציירתי תמונה של המקום שבו אני עובד, עם כל הציודים שאיתם אני עובד
(כולם בצבעים מדכאים) ליד זה תמונה של מלאך המוות עם הקילשון, וליד זה, אני, מדמם
על הרצפה ומת. (עד עכשיו אני מתחרט על זה שלא שמרתי את התמונה).
הקב"ן הסתכל עליי, הסתכל על התמונה, הסתכל עליי שוב וצעק עליי
שאני אסתלק מהמשרד שלו ולא יחזור לשם. וכך דפקתי עוד צ'אנס לעוף מהמקום המסריח
הזה.
אני בא אלייך בהפתעה ומחבק אותך מאחורה, נושך לך את האוזן, ולוחש לך
שאני אוהב אותך.. למרות שאני מאחורייך אני רואה את החיוך שפרוש לך על הפנים. כבר
הרבה זמן חיכית לרגע שאני אגיד את זה. את מסתובבת אליי ומתקרבת עם הפנים שלך אליי,
עומדת על קצות האצבעות כדי להגיע לגובה שלי, ומנשקת אותי. אני מלטף לך את הפנים
מרים אותך וזורק אותך על הספה, מוריד לך את החולצה ושם מגלה................
אנחנו בחוף הים.
הגלים מתנפצים על המגדל מעץ של המציל, הופכים את העץ הישן לרערוע
ורקוב. הריח של הלחות מחרמן אותי ואני נשכב על ידך על השמיכה שפרסתי. אין נפש חיה
פה, רק אני ואת. הגוף שלי מלא בחול אבל זה לא עוצר אותך מלגעת בי בלי הפסקה. אני
מסתכל לשמיים ורואה עננים בצורות מוזרות, כשאני חוזר להסתכל לצד את לא שם. אני
לוקח את הבקבוק עארק,לוגם, עד שפתאום קור צורם מקפיא כל פינה בגוף שלי, כשאני מגלה
שדלי עם מים קפואים נשפך עליי. את צוחקת ובורחת, ואני רודף אחרייך, בסוף אני קופץ
עלייך ושתינו נשכבים על החול, מתמזמזים. עד שבסוף אני מגלה ש......
אני בבסיס!!!!! עוד שלוש שעות לי שמירה, אני לא מצליח להירדם למרות
שאני לא מפסיק לפהק וקר מוות. עכשיו יותר מתמיד, מתי אני אגשים את הפנטזיות שלי
ויפסיק להגשים את שלהם?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: