דמיינו שיש פה כותרת קיטשית. כמו "החיים שלי ואני" או איזה ציטוט של גאנדי

אני לא יודע אם זה קשור להתבגרות שלי או להתפתחות הטכנולוגיה, אבל ככל שהשנים חולפות ככה הכפייה הדתית שסובבת סביבי (גם בבית וגם בכללי, בחוץ) מתחילה לעלות לי על העצבים יותר ויותר.

כבר מתחיל להימאס מכל החוקים הטיפשיים של כל חג ומכל ההיסטריה שסובבת סביב כל אירוח.

הדבר היחיד שאני נהנה מהחגים זה החופש. מעבר לזה כל דבר זה נטל. יש ימים בחג שגורמים לי להתגעגע לשגרה.

"אני לא מאוהב בך, אבל אני מרגיש אלייך משהו

את הצלחת לגרום למשהו שם לזוז, משהו שהאקסית שלי לא הצליחה לעשות בחודשיים שבהם יצאנו.

מאז שניפגשנו בפעם הראשונה, כל האנשים שסובבים סביבי, אומרים שהם רואים אותי באופן תכוף מוציא את הפלאפון מהכיס,

מחטט בו ואז מחייך חיוך טיפשי." 

אז שוב זה קורה, ושוב אני לא מרגיש שלם עם עצמי. 

יש כמה וכמה סיבות לזה, סיבות שאני מפחד לחשוב עליהם בעצמי. 

אבל בינתיים? אני נהנה מההווה. היא עושה לי טוב, בחיי