שלוםן (:
חח הרבה זמן לא הייתי פה ,מה לעשות חח אנ יעסוקה !
אני חייבת להגיד מה שאני מרגישה =\
לעולם אל נבזבז זמן ואנרגיה כדי לייחל להיות במקום אחר, עלינו להתרכז ולהתמקד במקום ובמצב בו אנו נמצאים. צריכים אנו להבין שבכל מצב ומקום בו אני נמצאים, יש עניין שאותו אנו צריכים לעשות, יש דברים נסתרים שאותם אנו צריכים להשלים. אם לא נייחס לכך חשיבות אנו עלולים לפספס דבר חשוב ונפלא שיתגלה לנו רק לעתיד לבוא. זה מה שאני מאמינה בו זה משו שכולם צריכים להאמין זה יפתור לכם המון בעיות בחיים !
להיות אופטימיים לחשוב על עכשיו על המצב הנוכחי ולא על מה יקרה מחר כי עכשיו והרגע שאחריו לא יחזרו יותר לעולם !
אוף
אני מנסה לכתוב והמילים לא יוצאות לי באמת שלא ><
אני מנסה לכתוב מה אני מרגישה ומה קורה ומשהו סוגר את זה אני לא מצליחה יותר אני שומרת הכל לעצמי
בלי שום קשר לזה!
לא הכל רע בחיים חחח ישלי את החברים הכי מדהימים בעולם !
יום שישי הייתי עם יאן וולד בחוץ היה ברד כמו שלג חחחחחחחחחחחחחחחחח
הרבה לבן היה על המדרכות ושיחקנו עם זה הם שתי מטורפים שיצאו לגשם וחזרו רטובים
ככ טוב לי איתם הם בני אדם מדהימים (:
וידיד שאני חופרת לו כל היום XD והוא לא שונא אותי (תתפלאו:P) כפרעליו
זה קטע שהוא כתב : זה קטע מדהים אני ממש ממליצה לקרוא !
הטלפון שלי צלצל, אך זה לא היה מישהו שהתקשר, אלא שעון מעורר. כי כולם יודעים שאני לא אוהב לדבר בטלפון, אז אף אחד לא באמת מתקשר אליי. פתחתי את העיניים והסתכלתי על השעון, השעה הייתה 7:50 בבוקר. "מה אני אמור לעשות עכשיו?" שאלתי את עצמי ופיהקתי פיהוק מזוייף. קמתי משכיבה לישיבה על המיטה, בעיניים כמעט סגורות, והחלטתי לקום ולעשות את כל שאר הדברים שאני צריך לעשות בדרך כלל בזמן הזה. ברגע שקמתי הכלב שלי נכנס מדלת החדר, מסתבר שהוא עמד שם כל הזמן ורק חיכה לשמוע אותי קם מהמיטה. חייכתי חיוך מזוייף וליטפתי בלי באמת ליהנות מזה, זאת אומרת, ליטוף מזוייף. לאחר ששטפתי את פניי בלי לדעת למה, החלטתי בלי שום סיבה שאני רוצה לאכול ארוחת בוקר. אכלתי את הארוחה בחשק מזוייף לאוכל, וסיימתי אותה בלי לקטר לעצמי על כמה שאני בכלל לא רעב. "כדאי שאני אתחיל להתארגן לבית ספר." אמרתי לעצמי. ובמן גאווה על ההבנה המוצלחת שלי לגבי המעשים הבאים שלי קמתי מהשולחן במטבח לעבר החדר. המחשבות שעברו בראשי היו כולן מזוייפות, הכל היה רק בשביל שהיום הזה יהיה רגיל וכל מה שבן אדם נורמלי עושה, יקרה גם לי. "לא לומדים היום הרבה." חשבתי. "כאילו שבאמת יש לי מה לעשות בבית.", "לא עשיתי שיעורי בית בכל המקצועות בכלל." בדרך לבית ספר פגשתי כל כך הרבה אנשים שאני מכיר עד שזה נהיה מעצבן. הראשון היה ילד מהכיתה שכבר הגיע לבית הספר אך שכח את התיק בבית. אמרתי לו שלום מזוייף ואחרי שהוא סיפר לי את סיבת היעד שלו צחקתי עליו בצחוק מזוייף. השניה הייתה דודה שלי. היא והמשפחה שלה הם היחידים שאנחנו חוגגים איתם את כל החגים. אמרתי לה שלום מזוייף והיא סיפרה לי שהבן שלה חולה ושהיא הולכת לקנות לו תרופה בבית מרקחת, איחלתי לו איחול מזוייף של החלמה מהירה וחייכתי חיוך לא אמין. השלישי היה חבר ישן שעזב את העיר לפני כמה שנים. הוא סיפר לי שהוא חזר לביקור אצל המשפחה שלו ויצא לטייל ברחובות כדי למצוא אנשים מוכרים, והנה הוא מצא. מצאתי זמן רע מאוד להתחיל לשתף איתו חוויות מהזמן שלא התראינו אז זייפתי שיחה שלמה וחייכתי חיוך מזוייף לשלום. לאחר עוד כמה אנשים שממש לא עניינו אותי הגעתי לבית הספר, ברכתי את השומר בבוקר טוב מזוייף המלווה בחיוך כמובן והמשכתי לתוך בית הספר. שם פגשתי מורה שעצרה אותי בדרך לכיתה, חייכתי חיוך מזוייף והיא שאלה אם סיימתי עבודה שהייתי צריך להגיש מזמן. שיקרתי לה ואמרתי לה שכן, ושאני אציג אותה היום בשיעור. היא הסכימה בראשה והלכה. כשהגעתי לכיתה הבחנתי בעשרות ילדים שהמחשבות עליהן היו כל כך דלות מצדי עד שהייתי חייב להכניס לראש שלי כל מיני דברים מזוייפים לגביהם. הראשון שניגש אליי רק רצה להגיד בוקר טוב וללכת, חייכתי אליו חיוך מזוייף. השנייה הייתה מישהי שרק רמזה לי כמה שהיא רוצה בוקר טוב עם חיבוק, אז חיבקתי אותה חיבוק מזוייף בלי כל הכיף שבדבר. השלישי היה ילד נחמד ומצחיק, מסתבר שאני אמור להיות החבר הכי טוב שלו, אבל הוא היה כל כך מזוייף, אפילו יותר ממני, עד שהיה קשה לי לזייף לידו ופשוט התעלמתי. הרביעי פשוט עבר לידי, זרק אליי איזו בדיחה אישית של שנינו והלך, צחקתי צחוק מזוייף והחזרתי לו עוד בדיחה. ואני, אני הבחנתי בחלק חסר, וכך היום המשיך בלעדיו. השיעורים, ההפסקות, הזיופים, השקרים, המחשבות הלא רצוניות. חשבתי שאם יגיע החלק החסר אני אוכל להפסיק לזייף דברים, אבל ידעתי שזה בחיים לא יקרה, כי אני בכלל לא יודע מה המטרה של 'לא לזייף'. הכל חייב להיות מזוייף אחרת אני אפול בפח של כולם. החלק החסר הזה הוא הפח הכי גדול שקיים, אבל מצד שני הוא פח זבל בלי ריח רע, וידעתי שבחיים לא יכול להיות פח שכזה, זאת אומרת שהוא בכלל לא קיים, ואולי החלק החסר הזה הוא בתת מודע שלי וסתם חלמתי עליו או חשבתי עליו מתישהו. והנה, הגיח החלק החסר מדלת הכיתה, התנצל, התיישב בכיסאו ובירך אותי ברכת בוקר טוב. אבל אני לא יודע מה קרה, לא הצלחתי לזייף חיוך, כי הוא כבר היה שם, מרוח על הפנים שלי
ה"שלג" של יום שישי XD 
שיהיה לכולם שבוע מדהים
3>>>>>>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
