כשיגמרו השמיים...

הבטחנו לזכור להיות פרפר להנות מכל רגע בלי לחשוב על עבר ועל עתיד

אבל גם אמרנו שתמיד נאהב אחד את השני באהבה ששמורה רק לשנינו וגם אם אנחנו נשתנה וגם אם האהבה תשתנה היא תמיד תהיה שם.

כשאמרתי לך בפעם האחרונה לפני שעזבתי שאני אוהבת אותך אמרת שתחכה לי, מצטערת שלא יכולתי לומר לך את אותו הדבר, אבל פחדתי.

הבטחנו לבטוח ביקום לא לכבול את עצמנו לזמן ומקום אלא לשחרר ולראות לאן נגיע אבל משהו בי תמיד מתגעגע אליך תמיד רוצה לחזור לשם למקום, למגע, לחיוך , לקסם ...

הבטחנו לשמור על קשר ולא משנה באיזה דרך, לכתוב...להתקשר.. בפייסבוק... במסנג'ר בכל מה שיצליח. ואני מנסה אבל לפעמים זה נראה לי מסורבל מדי לפעמים נראה לי שהכל הולך נגדי, נגדינו.

הבטחתי לחזור שנה הבאה עכשיו ני כבכר לא בטוחה בזה לא בגללך כי אתה הסיבה שלי לחזור אני מוכנה לוותר על הכל אלף פעם בשביל לראות אותך ולחבק אותתך ולנשק אותך עוד פעם אחת. 

אבל אתה גם אמרת לי שאולי כשאחזור דברים יהיו שונים... בגללי? בגללך? בגלל שנינו?

הלב רוצה בחזרה לשם, רוצה כלכך שהוא מעיף את עצמו על קירות בית החזה מנסה לצאת מהגוף ולברוח, ולעוף בחזרה אליך. 

אבל הראש... הראש.. הוא זה שאומר לי את לא פרפר את לא מקיימת את חלקך בעסקה את לא חיה בכאן ובעכשיו את שם במה שהיה ובמה שיהיה, את לא בוטחת ביקום את לא בוטחת באלוהים שיביא אותך לשם אם לשם את באמת צריכה להגיע.

אז אני מנסה אני יוצאת עם אנשים פה וחושבת עליך בלילה כשאני חוזרת הביתה לבד כי יש רק בנאדם אחד שהגוף שלי רוצה, אני חושבת עליך כשאני יוצאת עם חברים שלנו משם אני חשבתי עלייך כשדיברתי במקרה עם אחד מהם היום וכלכך רציתי לשאול אותו מה שלומך כי כלכך רציתי שיגיד לי הוא מתגעגע אליך....

עוד לא עברה שנה עבר רק קצת יותר מחודש ואני רואה תמונות שלך ותמונות שלנו ביחד, ווידאו שצילמתי אותך שר ודבר אחד אני יודעת הלב שלי עדיין מחסיר פעימה כשאני רואה אותך והוא יחסיר פעימה כשנפגש שוב יהיה כאשר יהיה.