היי, אני עומר, וגם אני מאמינה שיום יבוא ומיץ תפוחים ישלוט בעולם. מואהאהאהאהא

טוב, הבטחתי קטעים משמחים? הבטחתי!

הבטחתי לספר על מיכל? הבטחתי!

הבטחתי לעדכן את הבלוג? לא לכם, אבל הבטחתי!

אז קבלו (וגם תחזירו, נכון?):

יש לי בכיתה ילדה בשם מיכל. מיכל יושבת לידי בכיתה, ואנחנו מין חברות הכי טובות כאלה (לפחות מהצד שלי... חחח).

למיכל יש המון חברים, היא מכירה כמעט את כל ביה"ס. בלית בררה אני אקרא לה 'מקובלת', אפילו שאני שונאת להישתמש במילה הזו... אז בקיצור, מיכל היא לא מקובלת מגעילה, היא מהסוג הזה שאתם באמת יכולים להבין למה היא מקובלת.

היא נחמדה, חמודה, חכמה (למרות שהיא חושבת שהיא טיפשה... לא שאני מבינה איך אפשר, כן?), נדיבה (היא קנתה לי הילה לתחפושת בפורים, ונתנה לי לגנוב לה בהשאלה את הכפכפים...),טובה, נאמנה, חברה ממש טובה, יש בה מידות מוסר, מצחיקה, מוכשרת בריקודים סלוניים (זכתה מקום 3 בתחרות ארצית!!),שיער שטני עם גוונים כאלה טבעיים, עיניים חומות (לא התבלבלתי שוב. נכון??), נמוכה ממני באיזה מצח, ובעיקר, אחת החברות הכי הכי הכי הכי טובות שלי בעולם.

עד היום אני ממש מאושרת שנהיינו חברות. ואתם יודעים בזכות מה? בזכות הפלאפונים שלנו! יש לנו את אותו הפלאפון, אז יום אחד בכיתה אני התעסקתי עם שלי, והיא באה ואמרה "הי! יש גם לי פלאפון כזה!" ושלפה פלאפון כמו שלי אבל בשחור. ואז כמה ימים אחר כך אחותי הגדולה שמה את הפלאפון על מצב שקט,ולא ידענו איך להחזיר לנורמלי... אז שאלתי את מיכל והיא לימדה אותי.

ואז ביום שישי התחשק לי לישון אצל מישהו, ועלה לי השם שלה. אז התקשרתי, והלכתי אלייה. ואז דיברנו כ-ל הלילה והיה כיף!!

ולמחרת הלכנו להליכה, ודיברנו עוד, והפכנו לחברות טובות.

וכשהלכנו לביה"ס, היה לי טיפה מוזר לראות אותה שוב מוקפת חברים, אבל התגברתי (בערך...)כל חוסר הביטחון שלי, ודיברתי איתה.

נמשיך בתיאור?

כן!

אז מיכל תמיד יודעת איך לשמח אותי. כשאני ממש עצובה ומיואשת, אז היא מדברת איתי על הפרצוץ של יובל ומחקה אותו, וכשאני סתומה ומיואשת היא יודעת לדבר איתי בתקיפות ולהוציא אותה מהיאוש.

היא גם ממש הצילה אותי כשהייתי בדיכאון בגלל אבא שלי, אפילו שלפעמים היא אפילו לא יודעת שאני בדיכאון או שהיא מצילה אותי ממנו.

היא פשוט ילדה מדהימה, באמת.

מיכלוש, אם את קוראת את זה- אני מתה עלייך!

תודה רבה!

להית' כולם =)