בלוג הסיפוריזם P:

אני נורא מצטערת שלא עידכנתי !

כמו ששמתם לב , לא עידכנתי חודש ,

זה נוראי ! אני יודעת :S

אבל כמה שזה נוראי יש לכל זה סיבה .

עד לא מזמן הייתה לי בעייה בישראבלוג ועד שהיא הסתדרה אז לא היה לי זמן לעדכן

וגם לא הייתה לי מוזה \:

בקיצור יש לכם היום פרק די ארוך ומחר או היום בערב אני אעדכן שוב :]

~ פרק 7 ~

ואז נשמעה דפיקת דלת .

ריקי: "אויי זה בטח הוא "

המורה ניגשה לפתוח את הדלת ,

ריקי: "תכירו את התלמיד החדש ... מתן ."

הרמתי את הראש וראיתי את מתן ,הילד שישב לידי באוטובוס ,

כל כך יפה , שיער שחור, עיניים ירוקות .

ריקי: "הוא חדש פה אני מצפה שתקבלו אותו יפה " .

ריקי: "אתה יכול לשבת".

הוא סרק את הכיתה עם העיניים הירוקות והיפות שלו עד שהוא נעצר עליי ,

התקדם לעבר השולחן שלי , והתיישב לידי .

מתן: "היי , זוכרת אותי ? מהאוטובוס ... "

איך אפשר לשכוח יצור כל כך מושלם ?!

אני: "ברור "

חשבתי לעצמי , זה לא קורה לי , התפלאתי – דווקא ממני ? .

נגמר השיעור , לקחתי את התיק ויצאתי מהכיתה עם מתן ...

התחלתי להכיר לו קודם את כל הכיתה, ואחרי זה עשיתי לו סיור קטן בבית ספר ,

אני: "והנה , זה המגרש ושם זה השטח של הדשא " .

מתן: "אחלה בית ספר יש פה , אבל הכל כאן כל כך שונה"

התחלנו להתקדם לכיוון השכבה שלנו .

אני : "אז מה אתה עושה פה בכל מקרה ?"

מתן: "אבא שלי השיג עבודה חדשה .. אז עברנו"

אני : "אתה בטח מתגעגע לכולם שם"

מתן: "כן , זה לא ממש ששאלו אותי אם אני רוצה לעבור"

אני: "חוסר התחשבות , מכירה את זה.. "

מתן: "טוב , נראה לי שכל רגע יתחיל השיעור אני בכיתה אם את מחפשת אותי"

אני: "אוקיי אני כבר באה "

הלכתי לחפש את לירון, סרקתי את כל השכבה , אבל לא מצאתי אותה ,

הסתכלתי לאחור לאיפה שהספסלים ופתאום קלטתי אותה שם , לבד

היא ישבה עם הפנים למטה כאילו היא עצובה או מדוכאת.

אני: "לירון ? , למה את כאן לבד ?"

היא לא ענתה, היא המשיכה להסתכל לרצפה כאילו היא לא שומעת אותי .

אני: "לירון ? מה יש לך ? "

הרמתי את הראש שלה בעדינות וראיתי את העיניים שלה מלאות בדמעות.

אני: "מה קרה לירון? למה את בוכה? את מבהילה אותי !"

לירון: " הוא , הוא " היא גמגמה "הוא נפרד ממני".

פתאום הרגשתי מוזר , איילון ? נפרד מלירון ? אני אמורה להיות הכי מאושרת בעולם !

אבל לא , לא שמחתי , אפילו הרגשתי עצב , לא ידעתי שלירון אהבה אותו עד כדי כך .

אני: "אוי , אני מצטערת , מתי זה קרה ?"

היא המשיכה לבכות .

לירון: "לפני כמה דקות , במכתב"

חיבקתי אותה , הרגשתי שאני חייבת ...

אני: "אני מצטערת, באמת את עד כדי כך אהבת אותו?"

לירון: "כנראה שכן, אף פעם לא בכיתי ככה בגלל ילד ."

אני: "בואי נלך לשתוף פנים"

לירון: "רגע " היא ניגבה את הדמעות "זה בסדר אנחנו מאחרות לשיעור בואי נלך"

אני: "בטוח?" לירון: "100 אחוז " היא חייכה , ידעתי שזה חיוך צבוע אבל לפחות זה .

היום הלך חלק , וכך גם השבוע , לירון תוך שבוע כבר התגברה על אילון,

ואני הגעתי למסקנה שאני לא אוהבת יותר את איילון, כשאני עוברת לידו אין כבר את

הדגדוגים האלה בבטן , אין את ההרגשה הזו שאני חייבת לראות אותו כל הזמן .

השבוע הזה אני ומתן התקרבנו מאוד ונהפכנו לידידים טובים ...

אני מתחילה להרגיש אליו משהו , אני כל הזמן חושבת עליו!

כמה דברים כבר יכולים לקרות בשבוע אה? .

מתן: "נו את באה אליי היום?"

אני: "למתי העבודה הזו בכלל?"

מתן: "יום שלישי"

אני: "אה אוקיי , אז היום בערך בשש בערב"

מתן: "טוב תתקשרי אליי"

ניתקתי את הפלאפון וחזרתי לישון , הייתי שפוכה מעייפות .

קמתי בערך בחמש , מוזר אני בדרך כלל לא ישנה צהריים ....

נכנסתי להתקלח , שיצאתי לבשתי ג'ינס רגיל עד הברך וגופיית סבא בצבע

תכלת ונעליי ספורט של נייקי בצבע תכלת .

סידרתי ת'שיער לקוקו והשארתי את הפוני לצד בחוץ .

התחברתי לאיסיקיו כדי להודיע למתן שאני בדרך אליו ,

נכנסתי לרשימת אנשי הקשר שלי וראיתי שאיילון התחבר בדיוק ,

זה אפילו לא הזיז לי .

באתי לשלוח למתן הודעה עד שנשלחה אליי הודעה :

==================