Umm, hello.

אולי בכל זאת מתחיל שינוי?

אתמול רציתי שהוא יעוף משם כבר, הוא התבודד ואני כל כך שמחה שהוא עשה את זה.

זה נתן לי קצת מקום להבין שהוא באמת חרא של בנאדם, שהוא לא ראוי למה שאטני יכולה לתת לו.

בכלל לא.

לא הייתה לי את ההרגשה של התרגשות, לחץ, פרפרים בבטן שאני כל כך אוהבת.

את ההרגשה של מאוהבת, לא היה לי את זה.

ואני כל כך שמחה שככה זה היה!

אני לא רוצה לשמוע את השם שלו יותר, תגידו לי את השם שלו אני כבר לא יקפוץ, ויתרגש, וירגיש את אותם פרפרים בבטן.

לא, אני ירגיש אי נוחות.. אני ירגיש שאני רוצה לעוף משם.

הדבר הכי חשוב!

אני מתחילה לשכוח אותו, ואני.. אני.. כל כך שמחה מהעובדה הזאת!

אבל בכל זאת יש את הקטעים האלה, שהוא לא פה איתי, לא לידי, אני ממש רוצה שיהיה פה או לפחות זה מה שהיה אתמול.. וכשהוא פה אני לא רוצה שיהיה פה בכלל.

עכשיו אני כל כך לא רוצה שיהיה כאן.

אתה יוצא לי מהראש, תודה, באמת תודה.