"מה שהלב שלי בחר"...

פתאום נזכרתי שיש לי בלוג,

אחרי שנה שלא הייתי פה.

אז מה חדש?

מרץ 2012- חבר טוב שלי ושל בן זוגי התחתן היה שמח.

אפריל 2012- חזרתי לעבוד

מאי 2012- בן זוגי קיבל הודעה שבקרוב הוא מובטל. הורידו לי את הגשר סוף סוף יש לי חיוך יפה.

יוני 2012- אחרי חודש מלא לחץ וכסיסת ציפורנייםבן זוגי פוטר ,אבל היי קיבלנו שנינו מלגת לימודים אז יש לנו אוויר לנשימה לחודשיים.

עזבתי את העבודה שלי כי הרווחתי בה 500 ש"ח בחודש בלחץ ולא שילמו לי נסיעות וניצלו אותי בשביל לבוא לעבוד 4 פעמים בשבוע כל פעם שעה.

יולי 2012- עם המבחנים התחלתי לעבוד בעבודה חדשה באחת מרשתות המזון המהיר ביחד עם כל בני הנוער, כולם חושבים שאני בת 16 ולא מאמינים שאני בת 25.

אוגוסט 2012- טוחנת עובדה, נגמר לנו חוזה שכירות מצאנו דירה, עברנו לדירה החדשה שהיא חדשה ,טובה יותר, קטנה יותר וזולה יותר...יחידת דיור הקץ לתשלומי ארנונה.

ספטמבר 2012- בן זוגי חזר לשוק העבודה במשרה מלאה כשהוא עדיין סטודנט...כיף זה לא אבל אין מה לעשות.

מרוב שטחנתי עבודה בקיץ נהיה לי דלקת בכף הרגל ודורבן בעקב. הדלקת עברה הדורבן נשאר ומסרב לעבור אני כבר חצי שנה עם מדרסים.

אוקטובר 2012- עברה שנה מאז שהוא הציע לי נישואים החלטנו שזה הזמן לסגור תאריך ולהריץ את החתונה.

התחלנו את השנה האחרונה לתואר גם בשבילי וגם בשבילו. ביום הראשון לסמסטר בדרכי ללימודים נהג ג'יפ מאחורי לא שמר מרחק היה פקק תנועה והוא המשיך לנסוע ונכנס בי ברכב....נזק של 20,000 ש"ח לרכב שהוא לא שלי...תענוג. אני והנוסעים שאיתי יצאנו בלי נזק...מזל. גילו לגיסה של בן זוגי גידול סרטני, הוציאו לה את הגידול אבל היא צריכה לעבור הקרנות, כל המשפחה בדיכאון.

נובמבר 2012- טוחנים עבודה ולימודים. סבתא שלי עם סרטן וגרורות בכל הגוף, סבא שלי חטף אירוע מוחי.

דצמבר 2012- טוחנים עבודה ולימודים גם בחגים.

ינואר 2012-  אבחנו לסבא שלי אלצהימר, מתחילים להתכונן לחתונה ויש גם חינה. טוחנים עבודה ולימודים גם ברגיל וגם בבחירות.

פבבואר 2012- תקופת מבחנים, ציונים מעולים כרגיל בלי מועדי ב'. ההכנות לחתונה בשיא. בן זוגי נהנה במסיבת רווקים שלו חוץ מכמה שהבריזו ברגע האחרון והראו את פרצופם האמיתי. חוגגים לי מסיבת רווקות- הפקה מדהימה שארגנו לי החברות בלופט מעוצב עם ג'קוזי מוסיקה ואלכוהול איכותי...היה מעולה.

מרץ 2012-

בשעה טובה לאחר שנים של זוגיות הגיע הרגע. זה התחיל בטקס החינה שההורים של בן זוגי ארגנו (כי אני אשכנזייה). התלבושות, המוסיקה, הצבעים, האווירה....מדהים מדהים מדהים!

המקווה- בחרתי ללכת לבד למקווה רק עם חברה טובה, הייתה חוויה מדהימה. כל כך פחדתי מהרגע הזה והבלנית הייתה מקסימה. המקווה עצמו חדש ונראה כמו ספא. הכל כל כך נקי בפנים ומקושט בפרחים אדומים ובדי סטן. הבלנית לא הייתה נוקשה ואפילו בזמן שנכנסתי למים היא עמדה עם מגבת ולא הסתכלה עליי רק עד שהייתי בתוך המים. הכל כל כך נקי וטהור כל כך שונה ממה שכולן מספרות, שזה השאיר להן טראומה.

החתונה- יום של כיף, הייתי נסיכה ליום אחד, פינקו אותי מכף רגל ועד ראש. החברים הכי טובים שלי ושל בן זוגי ליוו אותנו. כל היום דאגו שנאכל שנשתה. המעצבת בסלון כלות היייתה מדהימה, צמודה אליי כל רגע ומשקיעה כל כך הרבה.

הייתי כלה די רגועה גם לאורך כל התקופה ,כאשר בן זוגי הגיע לסלון כלות התחלתי לבכות מההתרגשות.

יצאנו לצילומים היה יום שמשי ללא גשם אבל רוח מטורפת וקררררר. הצתלמנו בחוץ בטבע, נכנסו לי קוצים לשמלה וכולם היו עסוקים סביבי להוריד לי את הקוצים מהשמלה ונכנסו להם קוצים ליידים...זה דווקא היה די מצחיק. אחרי הצילומים חזרנו אני ובן זוגי לסלון כלות להעביר זמן עד לאירוע עצמו. ואז הגיע הרגע הגדול...הייתי לחוצה, הלב פעם בעוצמה, צעדנו יחד לעבר החופה. נהנתי מכל רגע ורגע בחתונה. לא שתינו טיפת אלכוהול. הנאה אמיתית היא מהרגע ,כשמפוכחים כשמשתחררים אך עדיין מודעים למה שקורה. זה היה מדהים כמה תשומת לב קיבלתי כל מקום שהסתובבתי כולם רקדו סביבי ושמחו איתי. הייתה לנו חתונה קטנה אך מלאה בשמחה רק אנשים שבאמת קרובים אלינו הוזמנו אז כולם רקדו איתנו.

בזמן החתונה ואחריה לא הפסקתי לקבל מחמאות היה הכי כיף!!!

אחרי החתונה נרגענו כשגילינו שכיסינו את ההוצאות של החתונה, אפילו הרווחנו סכום שיכול לעזור לנו בחודשים הקרובים כשהמשכורות שלנו יהיו נמוכות, וזה עוד בהתחשב בעובדה שאת החתונה מימנו לבד בלי עזרה מההורים.

הייתה שבת חתן...לא חוויה נחמדה לא לי ולא לא. אנחנו לא חסידים של דברים דתיים, אבל היינו חייבים לעשות שבת חתן כדי שאמא שלו תיהיה רגועה.

וזהו אנחנו אחרי....סמסטר אחרון לתואר שלי ושלו. ממשיכים לטחון עבודה במשכורת מינימום, תנאים לא תנאים. לא יודעים מה יהיה איתנו, לא מוצאים עבודה בתחום שלנו. כנראה נצתרך לעזוב את האיזור כדי למצוא עבודה. זה לא אידאלי, השאיפה היא להישאר פה באזור ליד המשפחה ולהתחיל לחסוך לעתיד.... לדירה, למכונית,לירח דבש (כי לא יצאנו לחופש כבר 3 שנים).

אולי עוד שנתיים או שלוש שנים נתחיל לחשוב על לוותר קצת מעצמנו מהזוגיות שלנו, מהדביקיות שלנו אחד כלפי השני ונרחיב את התא המשפחתי שלנו...ימים יגידו.