פרק 2:
אוריאל היה הצעיר שבאחים. אך מסור לאביהם באדיקות לא פחותה מאחרים.
תמיד הראשון להתנדב לפקודה, תמיד האחרון שעוזב את שדה הקרב.
שנאתו ליצורי השאול בערה בו כאש התופת ושמו היה ידוע היטב לכל השדים.
לא פעם סופר עליו כי סירב לסגת על אף שהשדים האפלים עלו עליו במספרם.
שיערו השחור והארוך התבדר ברוח בשעה שחרבו הארוכה חתכה בבשרם של היצורים.
גופו התנועע כה מהר עד כי שריונו הנוצץ נראה כקרן שמש באור ראשון של בוקר.
היה זה יום חורפי וסוער. אוריאל חש את הקריאה והחל את דרכו אל היכל הרקיע.
המלאכים הבכירים נשלחו על ידי אביהם אל הארץ במטרה אחת, לעצור את השדים
ושאר יצורי הזדון מלהשיג את מטרתם.
יצורי השאול תמיד מחפשים אחר בני אדם שליבם חלש, ובכך משפיעים אליהם לזנוח את דרכי האל ולעבוד את השטן.
אוריאל כרע ברך בפני כיסא הכבוד וחש בצביטה המוכרת במעלה גבו כאשר שמע את קולו.
"אוריאל בני, הגיע השעה".
אוריאל חש מחדש את הציפיה לצאת לקרב נוסף, אך בסתר ליבו קיננה בו הקנאה לשאר האחים. הוא האחרון שנקרא אל כיסא הכבוד לקבל את המשימה. תמיד היה חשדן כי הוא זוכה לפחות אהדה מאביהם, שהאחרים תמיד הקדימוהו.
"הזמן קצר והעשייה מרובה".
"שוב בני השאול מצאו את דרכם אל ילדינו שעל הארץ"
"צא והשתמש בכוחך בתבונה ויושר, כתמיד. היזהר בדרכך וחזור אל המרומים במהרה".
בעיניי רוחו פתאום אוריאל ראה את אשר אביו העביר לו במחשבותיו. מדבר צחיח ורחב ידיים נגלה לעיניו. אוריאל שם לב כי האוויר היה דחוס ואפל יותר באיזור נמוך סמוך להר. האיזור התעוות ושער בוער נפער בחלל האוויר. עיניו רק הספיקו לקלוט יד בעלת טפרים וכנפיים שחורות לפני שהחיזיון נמוג.
אוריאל נעמד על רגליו. גלימתו נפרשה על גבו ושיערו גלש על עורפו.
"למען הטוב, למען הצדק, למען האור"
"אצא בברכתך הקדושה, אבי".
"שהאור יהיה עימך בני". ענה קולו של אביו.
אוריאל פנה לדרכו ועזב את היכל הרקיע. בדרכו אל הארץ הוא נעצר משום מה והישיר מבט אל ממלכת הרקיע האדירה.
שמיים בהירים מעל ועננים רכים מתחת. הכל קורן באור המום ויפיפה.
מאות מלאכים וישויות שמימיות בדרגות שונות עוסקים בעניינם.
הוא עצם את עיניו והתרכז במחשבתו, כפי שעשה פעמים רבות בעבר.
כאשר פקח את עיניו הירוקות כבר היה לבוש וערוך לקרב.
כהרף עין שריונו הכסוף היה מתחת לגלימתו האדומה, חרבו הארוכה הופיעה בידו האיתנה, כתר זהוב ודק הופיע על ראשו לאות מעמדו הבכיר.
אוריאל מתח את ידו והביט בטבעת בעלת אבן התכלת שעל אצבעו.
לכל ארבעת האחים הבכירים היתה הטבעת זהה ונתנה תוקף לסמכותם בממלכת הרקיע.
הוא מישש את הטבעת והפך את האבן אל פנים ידו, כנהוג לפני יציאה לקרב.
פתאום מחשבתו היתה כבדה עליו. החשש כי אחיו האחרים עדיפים על פניו המשיכה להטריד את שלוותו.
הוא פטר את מחשבתו בהינד יד ופנה לכיוון שער הממלכה.
אוריאל פרש את כנפיו האדירות ולבנות כשלג ורגליו התרוממו מעל האדמה.
במשק כנפיים עוצמתי הדף את עצמו באוויר וצלל מחוץ לממלכה אל עבר ארץ האדם והחטא.
"אבי, לווה את דרכי באורך הקדוש", שלח תפילה והמשיך לדרכו.
אוריאל לא ידע כי לעולם לא ישוב לראות את ממלכת הרקיע...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
alex the sexy