שלום אני כותב עוד חלק לסיפור!( יהיו כמה חלקים!)
חלק שני- סיפורון!
כל הדרך חזרה חשבתי עליו, "הוא כמוני" אמרתי לעצמי שוב ושוב.
כשלבסוף הגעתי הביתה הרגשתי שאני פשוט חייבת ללכת אליו. פתאום הרגשתי כל כך עייפה אז אכלתי ביצה מקושקשת ופשוט נזרקתי על המיטה ונרדמתי תוך שניה.
התעוררתי לבוקר נפלא והרגשתי כה מאושרת לא יודעת למה אבל מאושרת כל כך!
לבשתי שמלה בהירה ופרחונית, ויצאתי למרפסת ושאפתי אוויר צח.
"בוקר טוב, עולם" אמרתי לעצמי.
משהו הציק לי...
קרן.
משום מה חיכיתי לה כל היום, ברגע שהייתה דפיקה בדלת רצתי ופתחתי אותה אבל... היא לא הייתה שם, זאת הייתה דניאל.
דניאל החברה שהייתה לי באותה תקופה, היא עמדה וחייכה, היא באה עם סקיני ג'ינס וחולצה צמודה... היא הייתה הדבר האחרון שרציתי עכשיו.
"היי דניאל, אני לא מרגיש ממש טוב עכשיו אז אולי כדאי שתבואי מחר?" ניסיתי לתרץ, אבל היא..."אוי לא, אתה רוצה שאני יכין לך תה?עם דבש?", "לא, לא, לא, את תידבקי ממני לא כדאי, אא תבואי מחר אני בטוח ירגיש יותר טוב." וככה התנהלה בינינו שיחה ובסוף התייאשה והלכה.
צהריים.
החלטתי לבדוק במפה של העיר איפה זה נח 7 הבנתי שזה שני רחובות מפה, ואפילו לא ידעתי.
כל הזמן אמרתי לעצמי שאני חייבת ללכת, אבל לא היה לי נעים, בסך הכול הכרתי אותו 5 דקות.
משהו, לא יודעת מה הכריח אותי ללכת, אז לקחתי את המעיל ויצאתי. בדרך חשבתי מה אני יגיד: "הי, אופק אני קרן אני אוהבת אותך." לא!! ממש לא!!, "אופק? היי אני חשבתי לבוא לראות אותך, מתחשק לי להכיר אותך"- נשמע נחמד, כרגע.
נגמר חלק 2!!!!
נורא נהנתי לכתוב אותו!
אז תגיבו!!!אבל באמת!
אני מאושר!!!! ואופטימי!!!(אהמ אהמ אהמ)
אני מזכיר,להגיב!
תודה.
איתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
