נשבעת שאני לא יודעת מה עובר עליי
יש מצב שזאת העייפות
יש מצב שזה בגלל שיש לנו כולה שבועיים להרים חג מעלות
יש מצב שזו השגרה שכל כך לא רציתי לחזור אליה
יש מצב שפשוט נמאס לי
הרגשתי אתמול כל כך בלתי נראית
לא בגלל מי שהיה לידי לשם שינוי.
בגללי
הרגשתי לא שם. לא שייכת לאיפה שהייתי.כאילו איבדתי את עצמי בדרך ממעלה אדומים לקן כפר סבא ישן.
למרות שכל הנתונים מראים שהיה אמור להיות לי יום מושלם.
כי כולם היו שם.
כל מי שאני אוהבת.
כל מי שרציתי לראות באותו רגע.
חוץ ממני.
ואני לא רוצה לדבר על זה.
אני שופטת את עצמי יותר מידי.
אבל אחרי אמריקה, קשה לי עם העובדה שאני הולכת ונעלמת לעצמי.
נמאס לי להיות של כולם.
נמאס לי שמשווים את כמות היחס שלי אחד לשני
נמאס לי שנפגעים ממני כל פעם מחדש ואני צריכה לרצות את כל העולם.
אני לא!
אני לא צריכה לרצות אף אחד מכם.
חברים שלי,
אין יותר נועה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
