ייאי, בלוג!

אוף אני שונאת כשזה קורה לי...

הכל נראה שלילי כזה

ואין לי כוח לכלום

לא למשפחה

לא לחברים

לא להדרכה

לא לעצמי

פשוט אין לי כוח

והכל פתאום כל כך חסר משמעות

עע

הגיוסים שאני צריכה ללכת אליהם עכשיו..

השיעור צרפתית שאני אבריז ממנו אחרי הגיוסים

ההפנינג פתיחה המפגר הזה

הנוירולוג שיפתור לי את הכאבי ראש האלה

הנסיעה לאמריקה..

הכל נורא תקוע

אין לי כוח

לא רוצה לעשות שום דבר

שאף אחד לא יצפה ממני להתקשר

שאף אחד לא יצפה ממני להיות שמחה

שאף אחד לא יצפה ממני להתאמן על הקול שלי

שאף אחד לא יצפה ממני לבוא לבר מצווה של בן דודה שאני בקושי מכירה

כי פשוט אין לי כוח.....

כל כך נמאס לי מעצמי

(ואוו איזה פוסט רחמים עצמיים...)

קפצו לי

nowa.