עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון. אני לא יכולה להגיד שלא היה לי זמן, כי בהחלט היה לי. פשוט לא התחשק לי לכתוב.
ביום ראשון שעבר עדיין למדנו בגלל השביתה והכל, אבל היה לי יום שכולו מחול. אנטומיה, סדנה וקומפוזיציה. בסדנה למדנו את "אחד מי יודע" של בת שבע, ריקוד אדיר ומדהים בפשטותו.
למדנו גם ביום שני, ומיום שלישי אני בחופש.
ביום רביעי נסעתי עם דנה,תמר וליטל לת"א. הקרון של הרכבת היה ריק לגמרי ועשינו קצת שטויות. בת"א היה נורא כיף עד שנהיינו רעבות. ליטל בנתה על השאוורמה בתחילת הרחוב, אז הלכנו. גילינו שבכלל אין שם מקום לשבת אז תמר לא הסכימה לאכול שם כי היא חייבת לשבת כשהיא אוכלת. ליטל סירבה לזוז משם ולקח לנו כ-20 דקות לשכנע אותה לאכול בבית קפה. עברנו על כל שנקין ותמר ולילא הסכימו להתפשר על אף בית קפה. הגענו לסוף הרחוב ותמר הואילה בטובה לאכול בשאוורמה שבתחילת הרחוב, אחרי שבשעה וחצי האחרונות דנה ואני כבר היינו במצב של "גם אם תביאו לי סמרטוט בטעם חציל אני אוכלת" והן לא התייחסו אלינו. אז יופי להן, הן הגיעו להסכמה, ודנה תסתדר כי היא מתפשרת כזאת, אבל מה איתי? אני צמחונית ואני לא אוכלת פלאפל, מה יש לי לחפש בשאוורמה? כבר הייתי מתוסכלת ומעוצבנת, אז הלכתי לבד לקנות לי סנדוויץ' בבית הקפה הכי קרוב שיכולתי למצוא. חיכיתי שם לבד עד שהסנדוויץ' יהיה מוכן והן ישבו בצד השני של הכביש. הייתי בודדה מתמיד. הן התקשרו רק בשביל לוודא שאני לא נשארת שם לאכול, והצעתי להן להכנס לחכות איתי, והן אמרו בסדר ולא באו. יצאתי והלכתי איתן לשאוורמה. הן נכנסו להזמין ואני חיכיתי בחוץ. עברו איזה 20 דקות עד שקלטתי שהן יושבות ואוכלות בפנים ואני תקועה בחוץ. הלכתי לשבת שבצד השני של הכביש, ואני כנראה שהן שמו לב שאני לבד ויצאו אליי. וכל זה אחרי שבדרך מעזריאלי לאלנבי יצא מצב שליטל, דנה ואני חצינו את הכביש ותמר לא הספיקה והיא נשארה בצד השני, אז היא כעסה עליי שהשארתי אותה לבד. (למה רק עליי? צעקתי עליה שזו אשמתה שהיא נשארה לבד בדיוק כמו שזו אשמתי, כי היא יכלה לחצות את הכביש בדיוק כמו שאני יכולתי לא לחצות אותו). אז אחרי שהיא השביעה אותי שאני לא משאירה אותה יותר לבד, היא הלכה והשאירה אותי לבד. בשלב מסוים היא חשה בכוחות העל שלה שמשהו לא בסדר איתי, והחלטתי שאין לי כוח לפתוח איתן ריב באמצע שנקין, לא רציתי להרוס את האווירה הכיפית שנוצרה. זה ל היה בגלל שפחדתי מהתגובה שלהן או שפחדתי לריב איתן או שלא רציתי להרוס להן, כי בשביל הכבוד העצמי שלי אני מוכנה לרמוס את האושר שלהו לאיזה שעתיים. זה היה כדי לא להרוס לעצמי, כי חוץ מהשעה וחצי האחרונות, ממש נהנתי. אחרי איזה שעתיים כשכבר הייתי רגועה אמרתי להן את מה שרציתי להגיד קודם, רק בטון רגוע ועם חיוך, וזה עשה את כל ההבדל. אני חושבת שיצאתי מורווחת מכל הכיוונים.
קבענו עם אמא שלי שהיא תאסוף אותנו מעזריאלי. אז התחלנו לחזור לשם כשקלטנו קבוצת בנים. דיי עקבנו אחריהם, ואז חשבנו על משפטים להתחיל איתם:
תמר חשבה להמציא רחוב ולשאול אותם איפה הוא. "סליחה, איפה זה רחוב קפטן הוק?".
חשבנו לשאול אותם אם יש להם אבא משותף גנן.
כשהם נכנסו לאיזה חנות, חשבתי להכנס גם ולשאול אותם אם הם צריכים עזרה.
הצעתי גם להודיע להם ששמנו לב שהם עוקבים אחרינו.
כמובן שאף אחד מהמשפטים לא יצא לפועל, כי איבדנו אותם כשהם נכנסו לדיזינגוף סנטר.
ביום חמישי היה יום גיבוש של מועצת תלמידים בקיבוץ ברקאי. נסענו מועצת תלמידים י' ויא'. היה ממש כיף. בהתחלה שיחקנו מסירות עם כדור קטן וכל אחד סיפר שתי מילים על עצמו ולמה הוא במועצת תלמידים, ואז ניסינו לעביר את הכדור בכמה שפחות זמן. בפעם הראשונה הצלחנו ב-17 שניות, ובפעם האחרונה בחמש שניות.
אחרי כמה משחקי חימום ישבנו במעגל וחילקו לנו מנטוס. סיפרו לנו סיפור על זה שפעם רצו להמציא תרופה וניסו אותה על קופים, וגילו שקופים שלקחו את התרופה הפרישו חומר שגורם לקופים אחרים להתנהג כמוהם (קוף אחרי קוף). נשאלנו "אם הייתה גלולה כזאת, היית לוקח?". אני עניתי שלא, כי אני לא מוכנה לקחת אחריות על קבוצת אנשים שהולכים אחריי בעיניים עצומות, כי לפעמים אני צריכה שמישהו יעצור אותי ויגיד לי "לא, זה לא נכון לעשות". אם לא יהיה מישהו כזה, לך תדע מה אני אגרום לאנשים האלה לעשות, כי אני בנאדם, כל בנאדם טועה. כל טעות שלי תמוחזר ע"י האנשים האלה. לקחת את הגלולה הזאת ולהיות אחראית על כל האנשים האחלה זה פשוט מפחיד.
המדריך שלנו אהב את מה שאמרתי, והוא השתמש בזה הרבה. בקיצור, דיברנו על "אני בתור דוגמה אישית כחבר במועצת תלמידים". היה ממש מעניין. אח"כ דיברנו על מטרות שלנו כמועצת תלמידים ועל תחומי פעילות, בחרנו שלושה וכל קבוצה בנתה תכנית פעולה לנושא מסוים. אני הייתי באיכות הסביבה ותכננו שבוע של איכות הסביבה. היה ממש כיף:]
גם המצאנו מוראל: "אין רמי בלי ריטה, אין חומוס בלי פיתה, אין פסח בלי מצה, אין בצפר בלי מועצה!"
ביום שישי נסעתי עם המשפחה לארוחת ערב אצל ההודים שאבא שלי עובד איתם. הם גרים בהרצליה פיתוח, הילדים לומדים בבית הספר האמריקאי באבן יהודה, כך שהם ניתנים להבנה. יש להם ילדה שקטנה ממני בשנתיים. בהתחלה אכלנו בידיים, ואח"כ בארוחה עם סכו"מ. הם עשו את האוכל לא חריף במיוחד בשבילנו. היה אוכל ממש טעים, והקינוחים גם:] אני והבת שלהם הסתדרנו טוב.
אתמול לאבא שלי היה יום חופש מהעבודה, ונסענו לאיזה פארק סחלבים בעמק חפר. ממש יפה שם, פשוט היה חם מדי. אח"כ אכלנו ארוחת צהריים באיזה מסעדה מזרחית ( אנחנו לא כל כך מקפידים על כשרות...) ואז הלכנו לקנות דגים חדשים לאקווריום.
אין לי יותר מדי יציאות לכתוב הפעם כי אני לא כל כך זוכרת, אבל אתמול עם המשפחה היו דווקא כמה.
"רק לדעתי זה אירוני שדג זהב קונים בכסף?"
"אמא, דג עולה כמו מסטיק!"
*אחי הקטן אוכל חומוס עם פיתה במסעדה, ופתאום מבט של אימה מתפשט על פניו:" אבא, חומוס זה כשר?".
פסח כיפי, נצלו אותו כמה שאפשר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
